סבא שלמה הקליט עצמו בשנת 1975 לבקשת בנו.  סיפור חיים שקשה להאמין שהתרחש.  עם אהבתנו הגדולה לו ולסבתא דבורה, יהי זכר שני אנשים יקרים אלה ברוך לנצח

סבא שלמה

הייתי מספר לה על הבית שלי, על הכל, ושאני לא יודע למה אני 'יושב', שיש לי משפחה שהיא מצד רוסיה, ושהרוסים והגרמנים חילקו את פולניה, ואת כל מה שעבר עליי. היא אמרה לי: "פה, יש לך מזל שנפלת פה, ואני אשתדל לעזור לך כי אני מקבלת מהטבחים ('אנחנו חברים והכל'), ומי שיותר קרוב לצלחת - מקבל.. וגם אתה". ובאמת, היא הייתה מביאה אוכל, אוכל טוב. והנה, חשבתי לי: "אם יהיה לי מזל (אני כבר אף פעם לא אמרתי 'בעזרת השם'. אני פשוט כבר פחדתי להכיר את השם הזה. ומדוע. כשאנשים עוברים צרות כאלה, בעיות כאלה, אנשים מתים, בלי לדעת למה ומדוע.. וכשעוד הלכתי לצבא האמנתי באלוהים וכל דבר מה שהבן אדם אמר ורצה אז כל דבר היה אלוהים והנה שום דבר לא עוזר. אף אחד לא עזר. חשבתי 'אולי שאני מזכיר את השם אלוהים אולי אני עושה עוול לאלוהים'. לא ידעתי מה לחשוב. אבל לאט לאט זה יצא משהו מהלב. היה לי קשה מאוד להגיד 'אלוהים תעזור' ובעצם שום דבר לא יוצא מזה. אז זה לא ה'קונץ' מתי שטוב לאדם שהוא מאמין, הוא מתפלל, זה טוב, הוא חי עם זה.. אבל כשאין לך עזרה משום מקום, אפילו מאלוהים – אז זה דבר קשה ביותר. ככה שאם אני מדבר ולא מזכיר כל כך את שם אלוהים – יש להבין את זה)

לזכרו של סבא שלמה זכרונו לברכה

סבא, דיסק 4, קטע 9

הייתי מספר לה על הבית שלי, על הכל, ושאני לא יודע למה אני 'יושב', שיש לי משפחה שהיא מצד רוסיה, ושהרוסים והגרמנים חילקו את פולניה, ואת כל מה שעבר עליי. היא אמרה לי: "פה, יש לך מזל שנפלת פה, ואני אשתדל לעזור לך כי אני מקבלת מהטבחים ('אנחנו חברים והכל'), ומי שיותר קרוב לצלחת - מקבל.. וגם אתה". ובאמת, היא הייתה מביאה אוכל, אוכל טוב. והנה, חשבתי לי: "אם יהיה לי מזל (אני כבר אף פעם לא אמרתי 'בעזרת השם'. אני פשוט כבר פחדתי להכיר את השם הזה. ומדוע. כשאנשים עוברים צרות כאלה, בעיות כאלה, אנשים מתים, בלי לדעת למה ומדוע.. וכשעוד הלכתי לצבא האמנתי באלוהים וכל דבר מה שהבן אדם אמר ורצה אז כל דבר היה אלוהים והנה שום דבר לא עוזר. אף אחד לא עזר. חשבתי 'אולי שאני מזכיר את השם אלוהים אולי אני עושה עוול לאלוהים'. לא ידעתי מה לחשוב. אבל לאט לאט זה יצא משהו מהלב. היה לי קשה מאוד להגיד 'אלוהים תעזור' ובעצם שום דבר לא יוצא מזה. אז זה לא ה'קונץ' מתי שטוב לאדם שהוא מאמין, הוא מתפלל, זה טוב, הוא חי עם זה.. אבל כשאין לך עזרה משום מקום, אפילו מאלוהים – אז זה דבר קשה ביותר. ככה שאם אני מדבר ולא מזכיר כל כך את שם אלוהים – יש להבין את זה)

לזכרם המבורך של סבא שלמה וסבתא דבורה

‏‏אלבום לא ידוע (27/04/2017 07:01:37)

סבא, אי שם במרוצת סיפורו הלא ייאמן, מספר על אובדן האמונה באלוהים

הייתי מספר לה על הבית שלי, על הכל, ושאני לא יודע למה אני 'יושב', שיש לי משפחה שהיא מצד רוסיה, ושהרוסים והגרמנים חילקו את פולניה, ואת כל מה שעבר עליי. היא אמרה לי: "פה, יש לך מזל שנפלת פה, ואני אשתדל לעזור לך כי אני מקבלת מהטבחים ('אנחנו חברים והכל'), ומי שיותר קרוב לצלחת - מקבל.. וגם אתה". ובאמת, היא הייתה מביאה אוכל, אוכל טוב. והנה, חשבתי לי: "אם יהיה לי מזל (אני כבר אף פעם לא אמרתי 'בעזרת השם'. אני פשוט כבר פחדתי להכיר את השם הזה. ומדוע. כשאנשים עוברים צרות כאלה, בעיות כאלה, אנשים מתים, בלי לדעת למה ומדוע.. וכשעוד הלכתי לצבא האמנתי באלוהים וכל דבר מה שהבן אדם אמר ורצה אז כל דבר היה אלוהים והנה שום דבר לא עוזר. אף אחד לא עזר. חשבתי 'אולי שאני מזכיר את השם אלוהים אולי אני עושה עוול לאלוהים'. לא ידעתי מה לחשוב. אבל לאט לאט זה יצא משהו מהלב. היה לי קשה מאוד להגיד 'אלוהים תעזור' ובעצם שום דבר לא יוצא מזה. אז זה לא ה'קונץ' מתי שטוב לאדם שהוא מאמין, הוא מתפלל, זה טוב, הוא חי עם זה.. אבל כשאין לך עזרה משום מקום, אפילו מאלוהים – אז זה דבר קשה ביותר. ככה שאם אני מדבר ולא מזכיר כל כך את שם אלוהים – יש להבין את זה).

סבא, חלק ב

אם הסרט הזה יושמע פעם לאיזה בן אדם או שבני היקר זאבי יכתוב איזה ספר על זה, אם איזה איש עוד יקרא על זה, אולי הוא היה מישהו שהיה איתי יחד ב'אמסטיט'(?) בגרמניה, במחנה, מישהו שהיה במיידנק, או שהיה ברוסיה או שהיה איתי בבטליון הזה של 'קוטביאנקה' – אני חי בינתיים בקיבוץ יד מרדכי, שמי שלמה בקר, ותמיד אשמח לקבל אחד מהאנשים האלה שהיו יחד איתי. הם התפזרו, לכל העולם אני חושב.  אני יודע, בטח יש כאלה שכבר לא בחיים, אבל מי שעוד חי אולי ייפגש איתי. כשחיים יש תקווה להכל.

‏‏אלבום לא ידוע (06/05/2017 16:21:17)

סבא שלמה היקר

"אחר כך, מי שנשאר בחיים התברר לו: זה היה עוצר. לפני 6:00 בבוקר היה אסור לבן אדם לצאת החוצה – גם לפולנים (ו)גם ליהודים ואחרי 18:00 בערב היה גם כן עוצר. העוצר התחיל ב18:00 בערב עד 6:00 בבוקר. והם חשבו על זה – אם יתחילו לברוח אז שלא יספיקו כי אחרי העוצר יהרגו אותם. ב16:00 הם הוציאו אותנו והתחלנו ללכת. איכשהו בדרך נודע שהולכים למיידנק אבל לא ידענו בשביל מה הולכים לשם – זה גם כן מחנה..  הלכנו. זה היה צריך להיות מהמגרש כדורגל לשם איזה 8-9 קילומטר ובגלל הכפור שעמדנו כל היום, אנשים שהיו במילואים בצבא הפולני, כבר היו בגיל 40-50 והיו אנשים חולים גם, גם מהאסירים, והנה אנחנו הולכים ויורים ירייה אחת, ועוד ירייה, וככה התחילו לירות ומי שלא היה יכול ללכת ונפל – 'נתנו' לו כדור. נעשתה בהלה ואנשים התחילו לרוץ. ברגע הראשון עמדתי. לא ידעתי מה קרה פה. עד שאחד תפס אותי ביד ואמר: "רוץ! מה אתה עומד? אתה לא רואה מה שנעשה?". רצתי. אני באמת רצתי אחריו. על אלו על הסוסים, שירו על האנשים, התנפלו (היה שם איזה 500 איש), הורידו אותם, תפסו להם את הנשק וירו בהם. הרבה תפסו את הסוסים. הייתה שם ממש שחיטה.  אני הצלחתי (יחד) עם האיש הזה שסחב אותי ביד להגיע בחזרה ללובלין. לא ידענו איפה אנחנו וזה ממש היה (כמה) דקות לפני 6:00. הלכה בחורה בדרך, והרגישה שמשהו לא בסדר. היא שאלה אותנו: "אתם יהודים?" ואמרנו לה כן. אז היא אמרה: "בואו אחריי". הלכנו אחריה (ו)נכנסנו באיזה בית וכמו שנכנסנו ראינו בתוך החדר הזה נרות, זה היה יום שישי בערב, והתחילו לשאול אותנו מאיפה אנחנו, אבל באותו הרגע שנכנסנו לחדר זה היה פעם ראשונה בחיים שלי שהתעלפתי – עמדנו בקור, ברעב, בחוץ. החדר היה חם, היו אנשים (ו)ראיתי שאלו אנשים אדוקים אבל עוד לא ידעתי מי.. כשהתחלתי להתעורר שמעתי קולות, כאילו פעמונים באוזניים. כשהגעתי קצת לעצמי הרגשתי שאני נמצא באיזה מרתף. ישב על ידי בן אדם עם זקן, עם פאות, ושואל אותי מאיפה אני. אמרתי לו: "אני מבוצ'אץ'".  "מכיר אתה את הרב מבוצ'אץ'?", שואל אותי. אני אומר: "כן". ובאותו רגע לא יכולתי להיזכר בשם של הרב. היה לי נורא עצוב שלא זכרתי, הרב שהיה שכן שלנו.."

שלמה בקר סיפור חיים דיסק 2

סבא שלמה זכרו לברכה היקר מספר על מפגש מיוחד בדרך.. חלק א

"אמרתי לו: "תן לי קצת להגיע לעצמי.. חוץ ממה שעבר עליי עד עכשיו, עמדתי כל היום בכפור, ורצחו הרבה אנשים היום".  הוא אומר לי: "אתה יודע אצל מי אתה נמצא?", אמרתי לו: "לא". אז הוא אומר: "הבחורה שהביאה אותך היא גיסתי ואני הרב קוק". והוא אמר: "מה שאני מבקש ממך, אם אתה יכול, לרחוץ את הידיים ולהתפלל". עשיתי לפי (מה) שהוא רצה. (הוא) נתן לי סידור ונכנסה לי במחשבה שאולי הוא רוצה שאולי הוא רוצה לנסות אותי, אם אני בכלל יודע להתפלל.. לקחתי את הסידור והתחלתי להתפלל. הוא ראה שאני בוכה, שיש לי דמעות בעיניים. הוא לא עשה שום דבר. הוא התרחק, ואמר: "תגמור בני, אני אבוא עוד מעט אלייך". (הוא) הלך לחדר, הגיע למטה, לקח לי את הסידור מהידיים והביא לי תה, ואמר: "עכשיו תשתה ותאכל". הוא אמר לי: "מחר בבוקר גיסתי תיקח אותך לרחוב מחוץ לעיר – פה זה נורא מסוכן. הגרמנים כל הזמן מסתובבים פה. מסוכן בשבילי, מסוכן בשבילך". ולמחרת בבוקר באמת באה הגיסה"

איזון טבעי עכשיו