מִשֶקֶר לָאֱמֶת

צָרִיך לִהְיוֹת אֶמְצָעִי,
קֶרֶש קְפִיצָה
מִשֶקֶר לָאֱמֶת,
שֶקֶר בָּאֱמֶת.
-
שֶקֶר,
אֲבָל לא בֶּאֱמֶת שֶקֶר,
כִּי חוֹשֵב עַל שֶקֶר
שֶהוּא אֱמֶת.
-
שֶהוֹלֵך בַּשֶקֶר
וְחוֹשֵב שֶהוּא אֱמֶת.
נִמְצָא, שֶאֵין זֶה
שֶקֶר אֲמִיתִי.
-
מַה שֶאֵין כֵּן אִם יוֹדֵעַ,
שֶהוֹלֵך בֶּאֱמֶת בַּשֶקֶר,
הוֹלֵך בָּאֱמֶת,
יוֹדֵעַ שֶבֶּאֱמֶת זֶה שֶקֶר.
-
אָז יֵש לוֹ קֶרֶש קְפִיצָה,
כִּי יָכוֹל לִכָּנֵס לֶאֱמֶת אֲמִיתִי,
מֵאֱמֶת שֶל שֶקֶר
לֶאֱמֶת שֶל אֱמֶת.

כתבי רב"ש כרך א', מאמרי חברה, מאמר: "היתכן שירד משמים דבר שלילי", עמ' 37


משקר לאמת

שוֹדֵד עֲנָק

מֶלֶך, שֶהָיוּ לוֹ
כַּמָה גְדוּדִים גִיבּוֹרִים,
כַּמָה שָׂרִים עוֹשֵׂי מִלְחָמָה,
הַיוֹדְעִים לַעֲרוֹך מִלְחָמוֹת,
שֶהָיוּ מוּכָנִים נֶגֶד מְלָכִים גִיבּוֹרִים
לַעֲרוֹך עִימָהֶם מִלְחָמָה.

בֵּינְתַיִים שָמַע הַמֶלֶך
עַל שוֹדֵד עֲנָק אֶחָד.
אָמַר: "אֵלוּ שוֹמְרֵי הַשְעָרִים
יֵלְכוּ שָם וְיִלָחֲמוּ עִימוֹ".
-
אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו:
"מִכּל הַגְדוּדִים שֶלְךָ
אֵינְךָ שוֹלֵחַ שָמָה
אֶלָא אֵלוּ."

אָמַר הַמֶלֶך:
"נֶגֶד שוֹדֵד הַזֶה מַסְפִּיקִים גַם אֵלוּ,
כִּי כּל גְדוּדֵי וְשָׂרֵי הַמִלְחָמָה אֶדְחֶה,
שֶיִלָחֲמוּ נֶגֶד הַמְלָכִים הַגִיבּוֹרִים לְיוֹם מִלְחָמָה.
שֶיִהְיוּ נְחוּצִים לִי, יִהְיוּ מוּכָנִים."

ספר 'זוהר לעם', פרשת תולדות, מאמר: "הברכות", אות ר"ב


שודד  ענק

דָרָה בַּשוּק

אָדָם שֶאוֹהֵב אִישָה,
וְהָיְתָה דָרָה בְּשוּק
שֶל מְעַבְּדֵי עוֹרוֹת,
שֶרֵיחָם רָע.
-
אִם הִיא
לא הָיְתָה שָם,
לא הָיָה נִכְנָס שָם
לְעוֹלָם.
-
כֵּיוָון שֶהִיא שָם,
הַשוּק שֶל מְעַבְּדֵי הָעוֹרוֹת,
דוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּשוּק
שֶל מוֹכְרֵי בְּשָׂמִים,
שֶכּל הָרֵיחוֹת הַטוֹבִים שֶבָּעוֹלָם
נִמְצָאִים שָמָה.*

* …ואף בהיותם בארץ אויביהם, שהוא שוק שריחו רע, לא מאסתים ולא געלתים. לכלותם, בשביל הכלה שלהם, השכינה, שאני אוהב אותה, והיא אהובת נפשי, השורה שם. ועל כן דומה עלי ככל ריחות הטובים שבעולם, בשביל הכלה ההיא השורה בתוכם…"

ספר 'זוהר לעם', פרשת בחוקותי, מאמר: "לא מאסתים ולא געלתים לכלתם", אות נ"ח


דרה בשוק

חֶדֶר אֶחָד 

אָדָם שֶגָר בְּחֶדֶר אֶחָד,
וְהִתְחַתֵן, וְהוּא עָצֵל,
הַיְינוּ הוּא אוֹהֵב אֶת הַמְנוּחָה
יוֹתֵר מֵהָרָגִיל,
-
אָז הוּא מַסְכִּים
לָגוּר בְּחֶדֶר אֶחָד,
אַף עַל פִּי כְּשֶהָיָה רַוָוק
הָיָה גָר בְּחֶדֶר אֶחָד,
הוּא מַמְשִיך לִחְיוֹת כָּך
אֲפִילוּ כְּשֶהִתְחַתֵן.
-
מַה שֶאֵין כֵּן
אִם נוֹלְדוּ לוֹ כַּמָה יְלָדִים,

אָז גַם הוּא מַרְגִיש
אֶת הַדוֹחַק בַּבַּיִת,
וְגַם הוּא מַתְחִיל לְהַרְגִיש
אֶת הַיִסוּרִים,
מִזֶה שֶהוּא גָר בְּחֶדֶר אֶחָד.
-
אָז הַיִסוּרִים גוֹרְמִים לוֹ,
שֶהוּא מוּכְרָח
לַעֲבוֹד שָעוֹת נוֹסָפוֹת,
שֶפֵירוּשוֹ,
-
לָתֵת יוֹתֵר יְגִיעָה
מִכְּפִי שֶהוּא רָגִיל,
בִּכְדֵי לְהַשִׂיג דִירָה
שֶל כַּמָה חֲדָרִים.

כתבי רב"ש כרך ב', מאמרי 'שלבי הסולם', מאמר: "מהו, שכל עשב – יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה", עמ' 1088
קריינות: דן שצברג

חדר אחד

תוֹעֶה בַּשָׂדֶה

אָדָם "תוֹעֶה בַּשָׂדֶה",
הוּא בְּחִינַת אָדָם
הַתוֹעֶה מִדֶרֶך הַשֵׂכֶל,
-
הַיְינוּ, שֶלא יוֹדֵעַ
אֶת הַדֶרֶך הָאֲמִיתִית,
שֶמוֹבִילָה לַמָקוֹם
שֶצָרִיך לְהַגִיעַ,
כְּמוֹ מִלְשוֹן:
"חֲמוֹר תוֹעֶה בַּשָׂדֶה".
-
וּבָא לְמַצָב שֶחוֹשֵב,
שֶאַף פַּעַם
לא יָגִיע לְהַמַטָרָה,
שֶצָרִיך לְהַגִיעַ.

כתבי רב"ש כרך א', מאמרי חברה, מאמר: "אהבת חברים", עמ' 17


תועה בשדה

גוּף שָלֵם
http://youtu.be/OTseU4pzdUI

כְּמוֹ שֶגוּף הָאָדָם
מִתְחַלֵק לְאֵיבָרִים,
וְכוּלָם עוֹמְדִים
מַדְרֵגוֹת עַל מַדְרֵגוֹת,
הַמִתְתַקְנוֹת אֵלוּ עַל אֵלוּ,
וְכוּלָן הֵן גוּף אֶחָד.
-
כֵּן הָעוֹלָם,
כּל אֵלוּ הַבְּרִיוֹת שֶבָּעוֹלָם,
כּוּלָן הֵן אֵיבָרִים אֵיבָרִים,
וְעוֹמְדִים אֵלוּ עַל אֵלוּ.
וְכָאֲשֶר כּוּלָן תִתַקֵנָה,
יִהְיוּ לְגוּף אֶחָד מַמָש.

ספר 'זוהר לעם', פרשת תולדות, מאמר: "ואלה תולדות יצחק", אות ג'



גוף שלם

חוֹם גָבוֹהַ

אָדָם בָּא לָרוֹפֵא,
וְאוֹמֵר לוֹ,
שֶיֵש לוֹ חוֹם,
שֶהָרוֹפֵא יִתֵן לוֹ כַּדוּר
לְהוֹרִיד אֶת הַחוֹם.
-
וְהָרוֹפֵא שוֹאֵל:
"כַּמָה חוֹם יֵש לְךָ?",
וְהוּא אוֹמֵר,
שֶיֵש לוֹ 38 חוֹם.
- 
 וְהָרוֹפֵא נָתַן לוֹ כַּדוּר,
וְהַכַּדוּר לֹא עָזַר.
לָכֵן הָרוֹפֵא אוֹמֵר לוֹ:
"בֶּטַח יֵש לְךַ יוֹתֵר חוֹם".
 -
וּמַה עָשָׂה הָרוֹפֵא?
- 
בְּעַצְמוֹ מָדַד לוֹ הַחוֹם,
וְרָאָה, שֶיֵש לוֹ
חוֹם לְמַעְלָה מ-40.
- 
אָז הָרוֹפֵא
נוֹתֵן לוֹ תְרוּפָה,
שֶמַתְאִימָה
לְמִי שֶיֵש לוֹ -
40 מַעֲלוֹת חוֹם.

כתבי רב"ש כרך ב', מאמרי 'שלבי הסולם', מאמר: "מהו ענין כישלון בעבודה", עמ' 970


חום גבוה

כְּתָמִים עַל הַמְעִיל

אִיש אֶחָד
נָתַן לְהוֹצִיא אֶת הַכְּתָמִים
שֶיֶשְנוֹ עַל הַמְעִיל שֶלוֹ.
-
וְאוֹמֵר לְבַעַל הַמִכְבָּסָה:
"אֲנִי סוֹפֵר לְךָ
אֶת הַמִנְיָן שֶל הַתִיקוּנִים,
מַה שֶאַתָה צָרִיך לְתַקֵן,
בִּכְדֵי שֶאֲנִי אֵדַע
כַּמָה לְשַלֵם לְךָ".
-
וְהוּא מְבַקֵש
מִבַּעַל הַמִכְבָּסָה,
שֶיְתַקֵן
וּלְהוֹצִיא אֶת הַכְּתָמִים.
-
וְאָז לא שַיָיך לוֹמַר,
שֶהָאָדָם יָבוֹא לִידֵי יֵאוּש,
בִּזְמַן שֶהוּא רוֹאֶה
שֶיֵש לוֹ הַרְבֵּה כְּתָמִים,
-
הֱיוֹת שֶהוּא
לא סוֹפֵר אֶת הַכְּתָמִים,
בִּכְדֵי שֶיִרְאֶה
כַּמָה חֶסְרוֹנוֹת שֶיֵש לוֹ
בְּמְעִיל שֶלוֹ,
-
אֶלָא
מַה הוּא סוֹפֵר?
כַּמָה תִיקוּנִים
הוּא צָרִיך לַעֲשׂוֹת.

כתבי רב"ש כרך ב', מאמרי 'שלבי הסולם', מאמר: "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה", עמ' 859


כתמים על המעיל

דִין וְרַחֲמִים
http://youtu.be/XMCN5FJU3U8

בְּשָעָה שֶבָּרָא אֶת הָעוֹלָם,
וְרָצָה לְגַלוֹת עֲמוּקוֹת
מִתוֹך הַנִסְתָרוֹת,
וְאוֹר מִתוֹך הַחוֹשֶך,
הָיוּ אָז כְּלוּלִים זֶה בַּזֶה.
-
מִשוּם זֶה,
מִתוֹך הַחוֹשֶך יָצָא אוֹר,
וּמִתוֹך הַנִסְתָר
יָצָא וְנִתְגַלָה הֶעָמוֹק,
וְזֶה יָצָא מִזֶה.

-
וּמִתוֹך טוֹב יָצָא רַע,
וּמִן הָרַחֲמִים יָצָא דִין.
וְהַכּל נִכְלָל זֶה בַּזֶה:
הַיֵצֶר הַטוֹב וְיֵצֶר הָרַע,
הַיָמִין וְהַשְׂמאל,
יִשְׂרָאֵל וּשְאַר הָעַמִים,
לָבָן וְשָחוֹר.
-
וְהַכּל הָיָה תָלוּי
אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ.

ספר 'זוהר לעם', פרשת קדושים, מאמר: "הוי ארץ צלצל כנפים", אות ז'


דין ורחמים

אָדָם חָשוּב וְאָדָם פָּשוּט

כְּשֶאָדָם מְשַמֵש
אֶת מִי שֶחָשוּב
בְּעֵינֵי הָעוֹלָם,
- 
אֵין הָאָדָם הֶחָשוּב
צָרִיך לָתֵת לוֹ תְמוּרָה
עָבוּר הַשִימוּש שֶלוֹ,
אֶלָא עֶצֶם הַשִימוּש
לְאָדָם חָשוּב,
נֶחְשָב לוֹ כְּאִילוּ
נָתַן לוֹ תְמוּרָה.
 -
שֶאִם יוֹדֵעַ,
שֶהוּא אָדָם חָשוּב,
כְּבָר נֶהֱנֶה מֵהַשִימוּש,
 -
וְלֹא צָרִיך
לְקַבֵּל עוֹד הֲנָאָה
עָבוּר הַשִימוּש,
 -
אֶלָא
הַשִימוּש בְּעַצְמוֹ
הוּא הוּא
הֲנָאָה שֶלוֹ.
- 
מַה שֶאֵין כֵּן
אִם מְשַמֵש אָדָם פָּשוּט,
אָז אֵין לוֹ הֲנָאָה
מֵהַשִימוּש,
וְצָרִיך לְקַבֵּל תְמוּרָה
עָבוּר הָשִימוּש.
- 
זֹאת אוֹמֶרֶת,
אוֹתוֹ הַשִימוּש שֶהוּא עוֹשֶׂה,
אִם זֶה לְאָדָם חָשוּב,
אָז אֵינוֹ צָרִיך לִתְמוּרָה.

 כתבי רב"ש כרך א',מאמרי חברה, מאמר: "ענין השפעה", עמ' 41
קריינות: דן שצברג

אדם חשוב ואדם פשוט

מִזְוָדָה שֶל אָדָם חָשוּב

אָדָם חָשוּב בָּא בַּאֲוִירוֹן
וּבְיָדוֹ מִזְוָדָה קְטָנָה.
וְיֵש הַרְבֵּה אֲנָשִים
שֶמְחַכִּים לְבוֹאוֹ.
-
וְאָדָם הֶחָשוּב
נוֹתֵן אֶת הַמִזְוָדָה שֶלוֹ
לְמִישֶהוּ,
לְהָבִיא לְהַמְכוֹנִית שֶלוֹ,
שֶהוּא נוֹסֵעַ הַבַּיְתָה.
-
וְרוֹצֶה לְשַמֵש לוֹ
תְמוּרַת זֶה
נָגִיד 100 דוֹלָר.
-
בֶּטַח שֶהוּא מְסָרֵב
לְקַבֵּל מִמֶנוּ,
מִטַעַם שֶיֵש לוֹ הֲנָאָה
מֵהַשִימוּש שֶלוֹ
יוֹתֵר מִמֵאָה דוֹלָר,
שֶהוּא נוֹתֵן לוֹ.
-
מַה שֶאֵין כֵּן
אִם הוּא אָדָם פָּשוּט,
אֲפִילוּ בְּכֶסֶף
לא יְהֶיה מְשָרֵת שֶלוֹ,
-
אֶלָא הוּא יָגִיד לוֹ:
"יֵש כָּאן אֲנָשִים
שֶהֵם סַבָּלִים",
הֵם יָבִיאוּ הַמִזְוָדָה שֶלוֹ
לְהַמְכוֹנִית.
-
"וְלִי, אֵין זֶה לְפִי כְּבוֹדִי,
לְשַמֵש אוֹתְךָ.
וְהַסַבָּלִים,
הֱיוֹת שֶזֶהוּ הַמִקְצוֹעַ שֶלָהֶם,
אִם תִיתֵן לָהֶם תְמוּרָה,
בֶּטַח הֵם יִשְׂמְחוּ
לְשַמֵש אוֹתְךָ".

כתבי רב"ש כרך א',מאמרי חברה, מאמר: "ענין השפעה", עמ' 41
קריינות:דן שצברג

מזוודה של אדם חשוב

שַׂק דִינָרֵי זָהָב לְיֶלֶד

שֶנוֹתְנִים
שַׂק דִינָרֵי זָהָב לְיֶלֶד,
הוּא שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ
בַּדִינָרִים,
-
מִשוּם שֶיֵש לָהֶם
מַרְאֶה יָפֶה,
שֶמוֹשֵך אֶת הָעֵינַיִים
לִרְאוֹת.
-
אֲבָל מַהוּ הָעֵרֶך
שֶל דִינָרֵי זָהָב,
אֵין הַיֶלֶד מוּכְשָר
לְהַעֲרִיך.

כתבי רב"ש כרך א', מאמרי 'שלבי הסולם', מאמר 9: " גדלות האדם תלויה …", עמוד 436


שק דינרי זהב לילד

סוּסוֹ שֶל אָדָם
http://youtu.be/aCAgBLXldBk

אָדָם שֶיֵש לוֹ סוּס,
וְהוּא נוֹתֵן לוֹ
לֶאֱכוֹל וְלִשְתוֹת.
-
כּל הָאֶשֶ"ל שֶנוֹתֵן לַסוּס,
הוּא לא מִטַעַם
שֶיֵש לוֹ אַהֲבָה לַסוּס,
-
אֶלָא הֱיוֹת שֶהוּא צָרִיך
לַעֲבוֹד עִמוֹ.
לָכֵן כּל מַה שֶהוּא חוֹשֵב
לֵהָנוֹת אֶת הַסוּס,
הוּא לא מֵחֲמַת אַהֲבָה,
-
אֶלָא פָּשוּט שֶהוּא רוֹצֶה
לְנַצֵל אֶת הַסוּס לְטוֹבָתוֹ,
וְלא חוֹשֵב כְּלוּם
לְטוֹבַת הַסוּס.

כתבי רב"ש כרך א',  מאמר:"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך", עמ' 52
קריינות: דן שצברג

סוסו של אדם

שַׂק דִינָרִים לְנַעַר קָטָן

נַעַר קָטָן
הַנוֹתֵן שְתֵי יָדָיו
בְּשַׂק מָלֵא
דִינָרִים,
- 
מְפַזֵז וּמְכַרְכֵּר,
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ
מַה לַעֲשׂוֹת
בַּדִינָרִים הַלָלוּ,
- 
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ
בְּצוּרַת הַזוּזִים,
וּבְטוּב
מִקָח וּמִמְכָּר.
- 
וְנִמְצָא
מִי שֶנוֹתֵן מַתָנָה
שַׂק דִינָרִים
לְנַעַר קָטָן,
 -
אֵינוֹ עוֹשֶׂה לוֹ
בַּזֶה טוֹבָה,
אֶלָא אַדְרַבָּה
הוּא מְשוֹבֵב
וּמְשַגֵעַ אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר.
 
כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת נ"ד, עמוד 755


שק דינרים לנער קטן

אוֹטוֹ בְּמַתָנָה

אַבָּא אוֹמֵר לַיֶלֶד שֶלוֹ:
"אִם תִהְיֶה יֶלֶד טוֹב,
אֲנִי אֶקְנֶה לְךָ אוֹטוֹ,
מַה שֶיְלָדִים קְטָנִים
מְשַׂחֲקִים בָּה,
אוֹטוֹ שֶל פְּלַסְטִיק".
-
וְאַחַר כָּך
אַבָּא נָסַע לְחוּץ לָאָרֶץ,
וְחָזַר לְאַחַר כַּמָה שָנִים.
-
הַבֵּן כְּבָר נִתְבַּגֵר,
וּבָא לְאָבִיו, וְאוֹמֵר לוֹ:
"אַבָּא, הֲלא אַתָה,
-
מִטֶרֶם שֶנָסַעְתָ לְחוּץ לָאָרֶץ,
הִבְטַחְתָ לִי 'אוֹטוֹ מוֹבִּיל'
שֶל פְּלַסְטִיק".
-
הָלַך אָבִיו
וְקָנָה בִּמְקוֹם זֶה
מְכוֹנִית טוֹבָה,
שֶיָכוֹל לִנְסוֹעַ עִמָה
לַמֶרְחָקִים.
-
וְאָז הַבֵּן כְּבָר בַּר שֵׂכֶל,
וְהוּא מֵבִין,
שֶאֵין עַכְשָיו הַזְמַן מַתְאִים
לִמְכוֹנָה שֶל פְּלַסְטִיק,
אֶלָא לִמְכוֹנָה שֶל אֱמֶת.
-
הַאִם זֶה נִקְרָא,
שֶאָבִיו רִימָה אוֹתוֹ?
בֶּטַח שֶלא.
-
אֶלָא הַבֵּן רוֹאֶה עַכְשָיו,
שֶהוּא, כְּשֶהָיָה יֶלֶד,
לא הָיָה יָכוֹל לְהָבִין אַחֶרֶת,
אֶלָא דַוְוקָא
בְּשָׂכָר שֶל "מַה בְּכָך".
-
כתבי רב"ש כרך א', מאמרי חברה, מאמר: "ענין השפעה", עמ' 44


אוטו במתנה

צִיוּר שָלֵם
http://youtu.be/Cj-7osREvbA

הָאוֹמָנוּת וְהַצִיוּר
שֶל הָאָדָם
הוּא כּמוֹ אוֹמָנוּת וְצִיוּר
שֶל הָעוֹלָם.
-
כְּלוֹמַר, שֶהָאָדָם
כּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ
כּל מַעֲשֶׂה הָעוֹלָם,
וְנִקְרָא עוֹלָם קָטָן.

ספר 'זוהר לעם', פרשת לך לך, מאמר: "כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלקינו", אות ש"ל


ציור שלם

פְּרָטֵי פְּרָטִים

וֶהֱיוֹת שֶעִיקַר גַּדְלוּת הָאָדָם
תָּלוּי בְּהַשָּׂגוֹתָיו,

וְלֹא הוּשַׂג לָאָדָם רַק בַּזְּמָן
אִם הוּא נוֹתֵן הַהַלֵּל וְהַהוֹדָאָה
לְפִי עֵרֶך הַהַשָּׂגָה שֶנָּתְנוּ לוֹ,

לָכֵן הוּא צָרִיך לְהִשְתַּדֵּל בְּכֹל פַּעַם
לְהִכָּנֵס לְתוֹך הַפְּרָטִים,
בִּכְדֵי שֶיוּכַל לְהִתְפַּעֵל מֵהַפְּרָטִים.

וְיִהְיֶה לוֹ הַיְּכוֹלֶת
לָתֵת הַשֶּבַח וְהַהוֹדָאָה הָרָאוּי,
וְאָז הוּא יַעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה.

מתוך כתבי רב"ש, מאמרי "דרגות הסולם", מאמר: "השגה כללית ופרטית"


פרטי פרטים

לא צָרִיך תַרְנְגוֹל
http://youtu.be/zeM2ZM1_yZ4

רַבִּי אַבָּא הָיָה בַּדֶרֶך,
בָּעֶרֶב נִכְנַס לִכְפָר,
-
כְּשֶרָצָה לִשְכַּב,
אָמַר לְבַעַל הַבַּיִת:
"מִשוּם שֶאֲנִי
קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה מַמָש,
אֲנִי צָרִיך לְתַרְנְגוֹל
שֶיָעִיר אוֹתִי".
-
אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת,
אֵינְךָ צָרִיך לְתַרְנְגוֹל.
כִּי יֵש לִי
סִימָן עָרוּך בַּבַּיִת.
-
כִּי מִשְקָל זֶה
שֶלִפְנֵי מִיטָתִי,
אֲנִי מְמַלֵא כְּלִי מַיִם,
וְנוֹתֵן אוֹתוֹ עַל כַּף אַחַת
מֵהַמִשְקָל,
-
וְדֶרֶך חוֹר שֶבַּכְּלִי,
נוֹטְפִים הַמַיִם
טִיפָּה אַחַר טִיפָּה,
עַד שֶבַּחֲצוֹת לַיְלָה מַמָש
כְּבָר הִתְרוֹקְנוּ כּל הַמַיִם,
וְעוֹלָה הַכַּף לְמַעְלָה
-
וְכַף הַשְנִיָיה שֶבַּמִשְקָל
נִשְמֶטֶת וּמִתְגַלְגֶלֶת לְמַטָה,
וְנוֹהֵם,
שֶעוֹשֶׂה רַעַש בִּנְפִילָתוֹ,
וְהַקוֹל נִשְמָע בְּכל הַבַּיִת.
-
וְאָז הוּא
חֲצוֹת לַיְלָה מַמָש.

ספר 'זוהר לעם', פרשת לך לך, מאמר: "לילה וחצות לילה", אותיות שס"ח – שס"ט


לא צריך תרנגול

קוֹצִים וְמִישוֹר

זָקֵן הָיָה יוֹשֵב
עַל הַדֶרֶך,
וְהָיוּ לְפָנָיו
שְתֵי דְרָכִים,
-
אַחַת
תְחִילָתָה קוֹצִים
וְסוֹפָה מִישוֹר,
וְאַחַת
תְחִילָתָה מִישוֹר
וְסוֹפָה קוֹצִים.
-
וְהָיָה יוֹשֵב
בְּראש שְתֵיהֶן,
וּמַזְהִיר הָעוֹבְרִים,
וְאוֹמֵר לָהֶם:
-
"אַף עַל פִּי שֶאַתֶם רוֹאִים,
תְחִילָתָה שֶל זוֹ קוֹצִים,
לְכוּ בָּה,
שֶסוֹפָה מִישוֹר".
-
וְכל מִי שֶהָיָה חָכָם,
שוֹמֵעַ לוֹ,
-
וְהָיָה מְהַלֵך בָּה,
וּמִתְיַיגֵעַ קִמְעָא,
הָלַך בְּשָלוֹם
וּבָא בְּשָלוֹם.
-
אֲבָל אוֹתָם
שֶלא הָיוּ שוֹמְעִים לוֹ,
הָיוּ הוֹלְכִים
וְנִכְשָלִים בַּסוֹף.

כתבי רב"ש כרך ב', מאמר 37: "מהו 'דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור' בעבודה", עמ' 947
קריינות: דן שצברג


קוצים ומישור

דוֹב וְכֶבֶשׂ
http://youtu.be/wcyYT_odrGs

אָדָם,
שֶהָיָה יוֹשֵב בַּמִדְבָּר,
וְעָבְרוּ יָמִים
שֶלא אָכַל בָּשָׂר.
-
יוֹם אֶחָד בָּא דוֹב
לַחְטוֹף כֶּבֶשׂ אֶחָד,
וּבָרַח הַכֶּבֶש
וְהַדוֹב רָדַף אַחֲרָיו,

-
עַד שֶהִגִיעוּ
לְאוֹתוֹ הָאָדָם
שֶבַּמִדְבָּר.
-
רָאָה אֶת הַכֶּבֶשׂ,
וְהֶחְזִיק בּוֹ וּשְחָטוֹ,
וְאָכַל בָּשָׂר.
-
נִמְצָא,
שֶהַדוֹב גָרַם
שֶאוֹתוֹ אָדָם
יאכַל בָּשָׂר.

ספר 'זוהר לעם', פרשת שמות, מאמר: "שחורה אני ונאוה", אות רל"ב


דוב וכבש

הַחִיטָה הַקַּש וְהַתֶּבֶן

א

הַקַּש וְהַתֶּבֶן וְהַחִיטָה
מִדַּיְינִים זֶה עִם זֶה
בִּשְבִיל מִי נִזְרַע הַשָּׂדֶה.

וְטַעֲנָתָם שֶל הַקַּש וְהַתֶּבֶן
נִרְאֵית כֹּל כָּךְ צוֹדֶקֶת
עַד כְּדֵי כָּךְ
שֶאִי אֶפְשָר לְשַכְנֵעַ אוֹתָם

וְיֵש לִפְעָמִים פַּחַד
שֶהַחִיטָה תִיכָּנַע תַּחַת
שְלִיטַת הַקַּש וְהַתֶּבֶן.

ב

שֶהַקַּש וְהַתֶּבֶן טוֹעֲנִים:
"הֲלֹא אֲנַחְנוּ הָרַבִּים,
וְאַתֶּם הַחִיטִים כְּאַיִן וּכְאֶפֶס
נֶגֶד הַגַּדְלוּת שֶלָּנוּ,

אֲנַחְנוּ בַּעֲלֵי קוֹמָה
וַאֲנַחְנוּ נוֹלַדְנוּ טֶרֶם שֶאַתֶּם
בָּאתֶם לָעוֹלָם,

זֹאת אוֹמֶרֶת, בִּזְמַן שֶאַתֶּם
לֹא הֱיִיתֶם שוּם מְצִיאוּת

אֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ גְּדוֹלִים בַּעֲלִי צוּרָה
וְנִרְאֵית גַּדְלוּתֵנוּ לְעֵין כֹּל,
וּמֵרָחוֹק אֲנַחְנוּ מַרְהִיבִים אֶת הָעַיִן
שֶאָנוּ נוֹתְנִים יוֹפִי לְכֹל הַשָּׂדֶה.

מַה שֶאִם כֵּן אַתֶּם הַחִיטִים
כֹּל כָּךְ קְטַנִּים וְנִסְתָּרִים
וְרַק בִּתְשׂוּמֶת לֵב מְיוּחֶדֶת
כְּשֶמִּתְקָרְבִים אֲלֵיכֶם
אֲזַי יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֶתְכֶם.
עַל כּוֹרְחֲךָ זֶהוּ
מִפְּנֵי חוֹסֶר יְכוֹלְתְכֶם.

מַה שֶאִם כֵּן אֲנַחְנוּ
נוֹתְנִים מָקוֹם וּמִקְלָט
לַאֲנָשִים עֲיֵיפִים הַתּוֹעִים בַּדְּרָכִים
וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לְהַנִיחַ אֶת רֹאשָם,

אֲנַחְנוּ לוֹקְחִים אוֹתָם בִּמְחִיצָתֵנוּ
וּמְכַסִּים אוֹתָם מִפְּנֵי הָרוּחוֹת
וְחַיוֹת רָעוֹת שֶלֹא יִרְאוּ אוֹתָם.
וּמִי יָכוֹל לְהָנוֹת מִכֶּם?"

ג

וְכֵיוָן שֶהִגִּיע "זְמַן הַגּוֹרֶן"
אֲזַי כּוּלָם יוֹדְעִים
"בִּשְבִיל מִי נִזְרַע הַשָּׂדֶה".

מֵאַחַר שֶהַקַּש וְהַתֶּבֶן
אֵינָם רְאוּיִים יוֹתֵר
אֶלָּא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה
וְאֵין לָהֶם שוּם תִּקְוָוה
שֶיִהְיֶה לָהֶם יוֹתֵר גַּדְלוּת
מִכְּפִי שִיעוּר הַגַּדְלוּת	
שֶהֵם נִמְצָאִים עַכְשָיו,

מַה שֶאֵין כֵּן הַחִיטָה,
לְאַחַר כַּמָּה תִּיקוּנִים,
הַיְינוּ, שֶשּוֹבְרִים אֶת הַחִיטָה
וּמְנַפִּים אוֹתָה בְּכַמָּה נַפּוֹת
וְנוֹתְנִים בָּה יַיִן וְשֶמֶן
וּמַכְנִיסִים אוֹתָהּ לְתוֹךְ הָאֵש,

אָז הִיא עוֹלָה
עַל שוּלְחַן מְלָכִים
וּרְאוּיָה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה
מִנְחָה לה'.

וְכֹל הַזְּכוּת שֶיְּכוֹלִים לִזְקוֹף
עַל הַקַּש וְהַתֶּבֶן
הוּא בַּזֶּה שֶהֵם הַמְּשַמְּשִים
לַחִיטָה,

שֶהֵם גִידְלוּהָ וְהֵנִיקוּהָ,
זֹאת אוֹמֶרֶת,
שֶלָּקְחוּ מְזוֹנוֹת מֵהָאֲדָמָה
וְהֶעֱבִירוּ אֶת הַמְּזוֹנוֹת לַחִיטָה,

וְחָשוּב הוּא לָהֶם לְעוֹל וּלְמַשָׂא
שֶהַחִיטָה הָיְתָה רוֹכֶבֶת
עַל שִכְמָם שֶל הַקַּש וְהַתֶּבֶן
וְחֶשְבּוֹנָם כְּעֶבֶד הַמְּשַמֵּש לְמֶלֶךְ
וּכְשִפְחָה הַמְּשַמֶּשֶת לִגְבִירְתָהּ.

אֲבָל לִפְנֵי זְמַן הַגּוֹרֶן,
הַיְינוּ לִפְנֵי הַגְּמָר,
אֵין בַּיְּכוֹלֶת לְהַבְהִיר
אֶת נְכוֹנוּת וְכֵנוּת
הַמְּצִיאוּת כְּשֶהִיא לְעַצְמָהּ,

אֶלָּא כֹּל אֶחָד בְּשֶלּוֹ,
הַיְינוּ, שֶכֹּל אֶחָד טוֹעֵן
לְפִי הַרְגָּשָתוֹ.

כתבי רב"ש, אגרת ח'
קריינות: דן שצברג


החיטה הקש והתבן

רְכוּש הַחֶבְרָה

מִקוֹדֶם
הוּא צָרִיך לִרְאוֹת
מַה שֶיֵש לַחֶבְרָה.
-
אֵיזֶה רְכוּש
שֶהוּא יָכוֹל לְקַבֵּל מֵהֶם,
עַל יְדֵי זֶה
שֶיִתְחַבֵּר עִימָהֶם.
 -
וּלְפִי זֶה
הוּא צָרִיך תָמִיד לְהַשְגִיחַ
כְּשֶבָּא אֲלֵיהֶם,
אִם יֵש לַחֲבֵרִים
אֶת הַמַטָרָה,
שֶהוּא מִשְתוֹקֵק אֵלֶיהָ.
-
וּלְכֹל אֶחָד מֵהֶם
יֵש לוֹ קְצַת
אֲחִיזָה בְּמַטָרָה זוֹ.
 -
שֶבֶּטַח עַל יְדֵי
הִתְחַבְּרוּת כּוּלָם בְּיַחַד
לַמַטָרָה הָאַחַת,
-
אָז כֹּל אֶחָד וְאֶחָד
יִהְיֶה לוֹ חֶלְקוֹ,
וְגַם הַחֲלָקִים
שֶל כֹּל הַחֶבְרָה.
וְעַל יְדֵי זֶה,
יִהְיֶה לְכֹל אֶחָד
מֵהַחֶבְרָה,
כּוֹחַ,
כְּמוֹ כֹּל הַחֶבְרָה בְּיַחַד.

כתבי רב"ש כרך א', מאמרי 'שלבי הסולם', לפי מאמר: "סדר ישיבת התועדות"
קריינות: דן שצברג


רכוש החברה

מוֹשָב לֵיצִים*
http://youtu.be/mgHxmNbBXoc

אֲנָשִים
שֶמְבָלִים יְמֵיהֶם
בְּלא כְלוּם,
-
שֶלא לוֹקְחִים
אֶת חַיֵיהֶם בִּרְצִינוּת,
שֶכּל רֶגַע
יִהְיֶה יָקָר בְּעֵינֵיהֶם,
-
אֶלָא יוֹשְבִים
וְחוֹשְבִים עַל אֲחֵרִים,
אִם אֲנָשִים אֲחֵרִים
הֵם בְּסֵדֶר,
וְעַד כַּמָה
שֶהָאֲחֵרִים צְרִיכִים
לְתַקֵן מַעֲשֵׂיהֶם,
-
וְעַל עַצְמָם
אֵינָם חָסִים,
שֶהֵם יִדְאָגוּ
עַל חַיֵיהֶם.

*…ליצים הם ערומים בדעת לרעה, ונותנים דופי ומום בבני אדם, ומגלים סוד זה לזה. והענין הזה לאנשים בטלים, יושבי קרנות. ומפני זה אמר, ובמושב ליצים לא ישב…

כתבי רב"ש כרך , מאמרי 'שלבי הסולם', מאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר", עמ' 175


מושב ליצים

לֵב לָתֵת

מִי שֶרוֹצֶה לְבַקֵש מִמִישֶהוּ,
שֶיַעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה,
הוּא צָרִיך לָדַעַת:
-
א.
אִם יֵש בְּיָדוֹ לָתֵת לוֹ,
מַה שֶהוּא מְבַקֵש מִמֶנוּ.
כִּי אִם אֵין בְּיָדוֹ,
מַה הִיא הַתוֹעֶלֶת שֶמְבַקֵש.
-
ב.
שֶיִהְיֶה לוֹ לֵב טוֹב לָתֵת.
שֶיָכוֹל לִהְיוֹת, שֶיֵש לוֹ לָתֵת,
מַה שֶהוּא מְבַקֵש,
אֲבָל אֵין לוֹ לֵב לָתֵת.
-
מתוך כתבי רב"ש כרך א', מאמרי 'שלבי הסולם', מאמר: "סדר ישיבת התועדות", 267


לב לתת

תַרְנְגוֹל וַעֲטַלֵף
http://youtu.be/YmlLzJ-iptQ

מָשָל לְתַרְנְגוֹל וַעֲטַלֵף,
שֶהָיוּ מְצַפִּים לְאוֹר.
-
אָמַר לוֹ הַתַרְנְגוֹל לָעֲטַלֵף:
"אֲנִי מְצַפֶּה לְאוֹרָה,
שֶאוֹרָה שֶלִי הִיא.
וְאַתָה, לָמָה לְךָ אוֹרָה?"
-
שֶהַפֵירוּש הוּא,
הֱיוֹת שֶאֵין לָעֲטַלֵף
עֵינַיִים לִרְאוֹת,
אִם כֵּן מַה הוּא מַרְוִויחַ
מֵאוֹר הַשֶמֶש?
-
אֶלָא לְהֶיפֶך,
מִי שֶאֵין לוֹ עֵינַיִים,
אוֹר הַשֶמֶש
מַחְשִיך לוֹ יוֹתֵר.*

*…יום של בני אדם אנו מבחינים בזריחת השמש. אבל יום ה', במה אנו מבחינים את זה? התשובה הוא, כמו גילוי השמש. היינו, שהשמש זורחת על הארץ, אנו קוראים אותה "יום". ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא "חושך". כמו כן אצל הקב"ה "יום" נקרא גילוי, ו"חושך" נקרא הסתרת פנים…

ספר 'שמעתי', מאמר ט"ז: "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"


תרנגול ועטלף

פִּי 100

אִם מַחְשִיב אֶת חֲבֵרוֹ 1
וְעַצְמוֹ 0 אֲחָרָיו,
נֶחְשָב שֶמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ
פִּי 10.
-
וְאִם מַחְשִיב
עַצְמוֹ 00 נֶגֶד חֲבֵרוֹ,
מְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ
פִּי 100.
-
וּלְהֶיפֶך,
הַחוֹשֵב חֲבֵרוֹ 0
וְהוּא 1,
אָז פָּחוּת מֵחֲבֵרוֹ
פִּי 10.
-
וְאִם חוֹשֵב שֶהוּא 1,
וּשְנֵי חֲבֵרָיו שְנֵי אֲפָסִים,
אָז נִבְחָן
חֵלֶק מִמֵאָה נֶגְדָם, 0.01
-
כָּך קוֹמָתוֹ
מִתְגַדֶלֶת
אוֹ מִתְקַטֶנֶת.

כתבי רב"ש, מאמרי חברה, מאמר: "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך", עמ' 20
קריינות: דן שצברג


פי 100

כּוֹחַ אֶחָד

אִם כּל חָבֵר
נִכְלָל וּבָטֵל לַחֲבֵרוֹ,
הֵם נַעֲשִׂים
גוּש אֶחָד,
-
כִּי הַחֲלָקִים הַקְטַנִים
הָרוֹצִים בְּאַהֲבַת הַזוּלָת,
מִתְחַבְּרִים לְכוֹחַ אֶחָד,
שֶנִכְלָל מֵהַרְבֵּה חֲלָקִים.
-
וּכְשֶיֵש לוֹ כּוֹחַ גָדוֹל,
אָז יֵש בְּכוֹחוֹ
לְהוֹצִיא לַפּוֹעַל
אֶת אַהֲבַת הַזוּלָת.

כתבי רב"ש כרך א', מאמרי חברה, מאמר: "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך", עמ' 20


כוח אחד

בְּרִית אַהֲבָה

מִדֶרֶך הָעוֹלָם הוּא,
כְּשֶשְנֵי אֲנָשִים
עוֹשִׂים טוֹבוֹת
אֶחָד לְשֵנִי,
-
בֶּטַח בַּזְמַן שֶאַהֲבָה
פּוֹעֶלֶת בֵּין שְנֵיהֶם,
לא צְרִיכִים אָז
לִכְרִיתַת בְּרִית.
-
אֲבָל יַחַד עִם זאת
אָנוּ רוֹאִים,
שֶדַוְוקָא בַּזְמַן
שֶהָאַהֲבָה פּוֹעֶלֶת,
-
אָז מִדֶרֶך הָעוֹלָם הוּא
לָעֲשוֹת כְּרִיתַת בְּרִית.
-
וּכְרִיתַת הַבְּרִית,
שֶעוֹשִׂים,
הוּא עַל לְאַחַר זְמַן.
-
פֵּירוּש הַדָבָר,
שֶעוֹשִׂים עַכְשָיו הֶסְכֵּם,
בְּאִם שֶיָבוֹא אַחַר כָּך מַצָב,
שֶכּל אֶחָד מֵהֶם יַחְשוֹב,
שֶאֵין לִבּוֹ שֶל כּל אֶחָד
שָלֵם לַחֲבֵרוֹ,
-
וְאִם יֵש לָהֶם הֶסְכֵּם,
אָז הַהֶסְכֵּם הַזֶה
מְחַיֵיב אוֹתָם לִזְכּוֹר
אֶת כְּרִיתַת הַבְּרִית
שֶעָשׂוּ בֵּינֵיהֶם,
-
בִּכְדֵי לְהַמְשִיך
גַם בַּמַצָב הַזֶה
אֶת הָאַהֲבָה הַיְשָנָה.

ספר 'שמעתי', מאמר ע"ו: "על כל קרבנך תקריב מלח"
קריינות: דן שצברג


ברית אהבה

רָצוֹן וְהִרְהוּר
אִם יָשִׂים אֵלָיו
לִיבּוֹ,
רוּחוֹ וְנִשְמָתוֹ
אֵלָיו יֶאֱסוֹף.
-
כִּי הָרָצוֹן וְהַמַחְשָבָה
מוֹשֵך הַמְשָכָה
וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה
בְּכל מַה שֶצָרִיך.
-
וְעַל כֵּן
בַּתְפִילָה צְרִיכִים
רָצוֹן וְהִרְהוּר
לְכַוֵון בָּה.
-
וְכֵן בְּכל הָעֲבוֹדוֹת
הַהִרְהוּר וְהַמַחְשָבָה
עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה
וּמוֹשֵך הַמְשָכָה
לְכל מַה שֶצָרִיך.

ספר 'זוהר לעם', פרשת ויצא א', מאמר: "ההרהור שלו היה ברחל", אות קפ"ט


רצון והרהור

אֲנִי וַחֲבֵרַי

כְּשֶמַתְחִילִים לִזְרוֹחַ בִּי
נִיצוֹצֵי אַהֲבָה,
הַלֵב מַתְחִיל לְהִתְגַעְגֵעַ
וּלְהִתְאַחֵד בַּחֲבֵרַי,
-
וְנִדְמֶה לִי שֶעֵינַי
רוֹאוֹת אֶת חֲבֵרַי
וּכְמוֹ כֵן אוֹזְנַי
שוֹמְעוֹת אֶת קוֹלָם
פִּי מְדַבֵּר אִתָם,
-
הַיָדַיִים מְחַבְּקוֹת
וְהָרַגְלַיִים רוֹקְדוֹת
בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה
יַחַד עִמָם בְּמַעְגָל,
-
וַאֲנִי יוֹצֵא
מִגְבוּלַי הַגַשְמִיִים
וַאֲנִי שוֹכֵחַ
שֶיֵש מֶרְחַק רַב
בֵּינִי לְבֵין חֲבֵרַי
-
וְהַקַרְקַע הַשְטוּחָה
שֶל כַּמָה פַּרְסָאוֹת
לא תַבְדִיל בֵּינֵינוּ,
-
וּכְאִילוּ חֲבֵרַי
עוֹמְדִים בְּתוֹך לִבִּי
וְרוֹאִים אֶת כל מַה
שֶמִתְרַחֵש שַמָה,
-
וַאֲנִי מַתְחִיל לְהִתְבַּיֵיש
מִמַעֲשַׂי הַפְּעוּטִים נֶגֶד חֲבֵרַי,
וַאֲנִי פָּשוּט יוֹצֵא
מֵהַכֵּלִים הַגַשְמִיִים,

שֶמִתְדַמֶה לְעֵינַי
שֶאֵין שוּם מְצִיאוּת בָּעוֹלָם
רַק אֲנִי וַחֲבֵרַי.
-
וְאַחַר כָּך גַם "הָאֲנִי"
מִתְבַּטֵל וְנִבְלָע
וְנִכְלָל בַּחֲבֵרַי,
-
עַד שֶאֲנִי עוֹמֵד וּמַכְרִיז
שֶאֵין שוּם מְצִיאוּת בָּעוֹלָם -
רַק הַחֲבֵרִים.

כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת ח'
קריינות: דן שצברג


אני וחברי

גיבורי הלב הם אותם אלה בעלי העוצמה הפנימית להחזיק תחת שליטתם את הלב, שלא יפול לחולשה לחשוב על משהו אחר חוץ מתנאי הערבות.

GiboreyHalev Channel

Popular tracks