שְלוּחֵי הַמֶלֶך

 בְּנֵי אָדָם שֶחָטְאוּ לַמֶלֶך.
נִתְעוֹרֵר הַשוֹטֵר אֲלֵיהֶם
לְתוֹפְשָׂם וּלְהַעֲנִישָם.
 -
קָם חָכָם
אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר,
וְנִתְעָרֵב בֵּין הָעוֹזְרִים
שֶל הַשוֹטֵר.
 -
נָשָׂא הַשוֹטֵר עֵינָיו
וְרָאָה אוֹתוֹ.
אָמַר לוֹ:
"מִי נָתַן אוֹתְךָ אֶצְלֵנוּ,
-
וְאֵין אַתָה מֵאוֹתָם
שֶחָטְאוּ לַמֶלֶך,
הֲרֵי אַתָה
תֵעָנֵש בַּתְחִילָה".
-
לָקְחוּ אוֹתוֹ
וַהֲרָגוּהוּ.
וְנִמְצָא שֶהוּא
נֶעֱנַש תְחִילָה.
-
ספר 'זוהר לעם', פרשת שמיני, מאמר: "וכמה שליחים יש לו לקב״ה", אות כ"ג


שלוחי המלך

חוֹכְמַת הַנִיגוּן
http://youtu.be/ptLIdmefdHs

 מִי שֶמַרְגִיש בְּנַפְשוֹ
אֵיזֶה נְטִיָיה לְחוֹכְמַת הַנִיגוּן,
 וְהוּא מָצוּי בְּחִיסָרוֹן
 טֶרֶם קְנִיָיתָה,
 -
 הוּא לא יִשְקוֹט
 וְלא יָנוּחַ
 עַד שֶיַשִׂיג אֵיזֶה שִיעוּר
 מֵחוֹכְמַת הַנִיגוּן,
-
 וַאֲפִילוּ יאמְרוּ לוֹ
 שֶאֵין לוֹ תִקְוָוה
 לִהְיוֹת מְנַגֵן בַּעַל שִיעוּר,
 אֶלָא מְנַגֵן פָּשוּט,
 -
 מִכּל מָקוֹם,
 לא יַפְסִיק מִשְאִיפָתוֹ
 וְיִסְתַפֵּק בְּמִיעוּט,
 וִיְפַזֵר כּוֹחוֹתָיו לְהַשִׂיג
 לְכל הַפָּחוֹת הַמִיעוּט
 שֶבִּיְכוֹלְתוֹ לְהַשִׂיג.
- 
  מַה שֶאֵין כֵּן,
 מִי שֶאֵין בּוֹ נְטִיָיה מִלֵידָה
 לִנְגִינָה,
 וּמַרְגִיש אֶת עַצְמוֹ בְּמֶזֶג
 הַשׂוֹבֵעַ מֵחוֹכְמָה זוֹ,

 -
אִם יָבוֹא אֵלָיו אֵיזֶה מְנַגֵן
 וְיאמַר לוֹ שֶיְפַזֵר כּוֹחוֹתָיו
 עַל חוֹכְמָה זוֹ,
 עוֹד טֶרֶם יִגְמוֹר שְאֵלָתוֹ,
 יַעֲנֶה לוֹ:
 -
 "אֲנִי מַרְגִיש וְיוֹדֵעַ בְּנַפְשִי,
 שֶלא אֶהְיֶה כְּלָל גְדוֹל הַדוֹר
 בְּחוֹכְמָה זוֹ,
 וְלִהְיוֹת נִמְנֶה בֵּין הֶהָמוֹן
 הַמְנַגְנִים הַפְּשוּטִים,
 הַאִם יֵש חִיסָרוֹן לָעוֹלָם בִּלְעָדַי?"
-
 כתבי בעל הסולם, מאמר: "סגולת זכירה", עמ' 68


חוכמת הניגון

חֶבֶל הַצָלָה

אָדָם הַטוֹבֵעַ בַּנָהָר
חֲבֵרוֹ זוֹרֵק לוֹ חֶבֶל
כְּדֵי לְהַצִילוֹ.
 -
וְאִם הַטוֹבֵעַ
תוֹפֵס אֶת הַחֶבֶל
בְּחֶלְקוֹ הַסָמוּך אֵלָיו,
יָכוֹל חֲבֵרוֹ לְהַצִילוֹ
וּלְהוֹצִיאוֹ מִן הַנָהָר.
-
אַף חוֹכְמַת הַקַבָּלָה
הִיא בְּדוֹמֶה לְחֶבֶל
הַסָמוּך לְכל בְּנֵי הָאָדָם
שֶנִזְרַק אֲלֵיהֶם
לְהוֹצִיאָם וּלְהַצִילָם.
 -
קָצֵהוּ שֶל הַחֶבֶל,
שֶאֵין אָדָם בָּעוֹלָם
שֶלא יוּכַל לְהַחְזִיק בּוֹ.
וְאִם תוֹפֵס בּוֹ בְּחזְקָה,
אָז זוֹכֶה בְּכל שְאַר הַחֶבֶל.
-
כתבי בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר"


חבל הצלה

דְבֵקוּת הָעֶבֶד

עֶבֶד שֶרוֹצֶה לְהִתְדַבֵּק בַּמֶלֶך
מִתוֹך תְשוּקַת לִבּוֹ,
וּמַתְחִיל לָלֶכֶת בְּנִימוּסֵי הַמַלְכוּת.
וּמְסַדֵר לוֹ הַמֶלֶך אֵיזֶה בַּקָשָה.
וְהַמֶלֶך דוֹחֶה אוֹתוֹ.

אִם פִּיקֵחַ הוּא,
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לַמֶלֶך,
אֲמִיתִיוּת נְקוּדַת לִבּוֹ,
שֶאֵינוֹ חָפֵץ בְּשוּם מַתָנוֹת,

אֶלָא שֶהַמֶלֶך יְסַדֵר לוֹ
אֵיזֶה שֵרוּת,
הַפָּחוּת שֶבַּפְּחוּתִים,
וְיִהְיֶה בְּאֵיזֶה צוּרָה שֶיִהְיֶה,
רַק לִהְיוֹת דָבוּק.
בְּאֵיזֶה שִיעוּר עִם הַמֶלֶך.

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת י"ח, עמ' 706
קריינות: דן שצברג


דבקות העבד

חֲשֵיכָה כְּאוֹרָה יָאִיר

 א
שַחַר,
הוּא שַחֲרִית הַבּוֹקֶר,
הַחֲשֵכָה הַמִתְחַזֶּקֶת
שֶמִטֶרֶם אוֹר הַבּוֹקֶר.
וְזֶה הוּא אוֹר הַדַק מִדַק הַנִזְכָּר.
-
וְאַחַר כָּך, יָפָה כַּלְבָנָה.
כִּי הַלְבָנָה,
אוֹרָה מְרוּבֵּה יוֹתֵר מִשַחַר.
-
וְאַחַר כָּך, בָּרָה כַּחַמָה,
אֲשֶר אוֹרָה חָזָק
וּמֵאִיר יוֹתֵר מִלְבָנָה.
-
וְאַחַר כָּך,
אֲיוּמָה "כַּנִּדְגָּלוֹת", 
שֶפֵירוּשָה,
חֲזָקָה בְּאוֹר חָזָק כָּרָאוּי.
 
ב 
בְּעוֹד שֶחשֶך הַיוֹם,
וְהָאוֹר מְכוּסֶה,
וְהַבּוֹקֶר בָּא לְהָאִיר,
יָאִיר מִתְחִילָה
מְעַט מְעַט כְּמוֹ שַחַר,
שֶהוּא שָחוֹר,
-
וְאַחַר כָּך יָפָה כַּלְבָנָה,
וְאַחַר כָּך בָּרָה כַּחַמָה,
וְאַחַר כָּך "אֲיוּמָה כַּנִּדְגָּלוֹת",
כְּלוֹמָר, בְּכל מִילוּאָה.
-
ג
כַּאֲשֶר "עוֹלֶה הַשַחַר",
וְלא כַּאֲשֶר "בָּא הַשַחַר",
אֶלָא כַּאֲשֶר
אוֹתָה שַחֲרִית שֶל הַשַחַר עוֹלָה,
אָז בָּא הָאוֹר.
-
כִּי אָז הַזְמַן לְהָאִיר.
אָז "וְיִזְרַח לוֹ הַשֶמֶש",
הַשֶמֶש שֶל זְמַן הַמְנוּחָה.
-
 ספר 'זוהר לעם', פרשת וישלח, מאמר: "שלחני כי עלה השחר", אות צ"ג – צ"ח


חשיכה כאורה יאיר

לְאַט לְאַט וְלא בְּפַעַם אַחַת
http://youtu.be/A11q3jzBeLY

אָדָם הַנָתוּן בַּחוֹשֶך
וְתָמִיד בַּחוֹשֶך הָיָה מִשְכָּנוֹ,
בְּעֵת שֶרוֹצִים לְהָאִיר לוֹ,
צְרִיכִים לִפְתוֹחַ לוֹ תְחִילָה
אוֹר קָטָן,
כְּפִתְחוֹ שֶל מַחַט.
וְאַחַר כָּך מְעַט גָדוֹל מִמֶנוּ.
-
וְכֵן בְּכל פַּעַם יוֹתֵר,
עַד שֶמְאִירִים לוֹ כּל הָאוֹר כָּרָאוּי.
כִּי לְמִי שֶבָּאָה רְפוּאָה,
הִיא אֵינֶנָה בָּאָה בְּשָעָה אַחַת,
אֶלָא בָּאָה מְעַט מְעַט
עַד שֶמִתְרַפֵּא.
-
 ספר 'זוהר לעם', פרשת וישלח, מאמר: "שלחני כי עלה השחר", אות צ"א – צ"ב


לאט לאט ולא בפעם אחת

מְשַל הַמָגֵן וְהַחֶרֶב
-
מֶלֶך לָקַח בְּנוֹ אֶצְלוֹ
לְלָמְדוֹ תַכְסִיסֵי מְלוּכָה.
וַיַרְאֶהוּ אֶת כּל הָאָרֶץ,
אֶת אוֹיְבָיו וְאֶת אוֹהָבָיו.
-
וַיִתֵן הַמֶלֶך לִבְנוֹ
חֶרֶב מִגִנְזֵי אוֹצְרוֹתָיו.
וּסְגוּלָה נִפְלָאָה בְּחֶרֶב זֶה,
אֲשֶר בְּהַרְאוֹתוֹ הַחֶרֶב לָאוֹיְבִים -
כְּרֶגַע יִפְּלוּ לְפָנָיו
כְּדוֹמֶן עַל הָאֲדָמָה.
 -
וַיֶלֶךְ בֶּן הַמֶלֶך
וַיִכְבּוֹש מְדִינוֹת רַבּוֹת,
וַיִשְלוֹל שְלָלָם
וַיַעַשׂ חַיִל.
- 
לְיָמִים אָמַר הַמֶלֶך לִבְנוֹ:
"עַתָה אֶעֱלֶה לִמְרוֹם הַמִגְדָל
וְאַסְתִיר עַצְמִי שָם.
וְאַתָה תֵשֵב עַל כִּיסְאִי
וְתַנְהִיג אֶת כּל הָאָרֶץ
בְּחכְמָה וּבִגְבוּרָה.
                    
וְעוֹד לְךָ מָגֵן זֶה
אֲשֶר עַד הַיּוֹם
הָיָה טָמוּן בְּגִנְזֵי הַמַלְכוּת,
וְשוּם אוֹיֵב וּמִתְנַכֵּל
לא יוּכָל לְהָרָע לְךָ.
בְּהִימָצֵא הַמָגֵן הַזֶה בִּרְשוּתְךָ".
- 
וַיִטוֹל הַמֶלֶך אֶת הַחֶרֶב
וַיִכְרְכוֹ בַּמָגֵן,
וַיִתֵן לִבְנוֹ.
וְהַמֶלֶך עַצְמוֹ עָלָה אֶל הַמִגְדָל
וַיִסְתַתֵר שָם.
 -
וְלא יָדַע בֶּן הַמֶלֶך
 כִּי הַחֶרֶב וְהַמָגֵן כְּרוּכִים זֶה בַּזֶה.
וְכֵיוָן שֶהַמָגֵן
לא הָיָה חָשוּב כְּלָל בְּעֵינָיו -
לא שָמַר אוֹתוֹ,
וְנִגְנַב מִמֶנוּ הַמָגֵן,
וְעִימוֹ הַחֶרֶב.
-
וּכְהִשָמַע בַּמְדִינָה
אֲשֶר בֶּן הַמֶלֶך מַנְהִיג הָאָרֶץ,
וְגַם נִגְנְבוּ מִמֶנוּ הַחֶרֶב וְהַמָגֵן,
 מִיָד הֵעֵיזוּ פְּנֵיהֶם,
וְהִתְחִילוּ אוֹיְבָיו לַעֲרוֹךְ עִימוֹ מִלְחָמָה,
עַד שֶנָפַל בְּיָדָם בַּשֶבִי.
הוּא וְכל הָרְכוּש הָרַב.
-
וְעַתָה שֶאוֹיְבָם בְּיָדָם -
שָפְכוּ כּל חֲמַת נִקְמָתָם עָלָיו.
וְנִפְרְעוּ מִמֶנוּ
עַל כּל מַה שֶהִתְעַלֵל בָּהֶם
בִּיְמֵי הַנְהָגַת אָבִיו.
וּבְכל יוֹם וַיוֹם הִיכּוּ אוֹתוֹ
מַכּוֹת נִמְרָצוֹת.
-
וַיִתְבַּיֵיש בֶּן הַמֶלֶך מֵאָבִיו,
כִּי צָרַת אָבִיו כָּאֲבָה לוֹ יוֹתֵר מִצָרָתוֹ.
וַיָשֵת עֵצוֹת בְּנַפְשוֹ
לַעֲשוֹת חֶרֶב וּמָגֵן כָּרִאשוֹנִים
כְּדֵי לְפַיֵיס אֶת אָבִיו
וּלְהַרְאוֹתוֹ חכְמָתוֹ וּגְבוּרָתוֹ.
- 
וּבְתַחְבּוּלוֹת עָשָׂה מִין חֶרֶב,
דּוֹמֶה לַחֶרֶב הָרִאשוֹן.
וְכֵן עָשָׂה מָגֵן,
דּוֹמֶה לַמָגֵן הָרִאשוֹן.
- 
וְכַאֲשֶר נָכוֹנוּ כְּלֵי מִלְחַמְתוֹ בְּיָדוֹ,
קָרָא בְּקוֹל אֶל אָבִיו שֶבְּראש הַמִגְדָל:
"הִתְפָּאֵר עַלַי, כִּי בֵּן חָכָם יְשַׂמַח אָב!"
וְעַד שֶהוּא קוֹרֵא אֶל אָבִיו,
אוֹיְבָיו הוֹלְכִים וּפוֹצְעִים אֶת מוֹחוֹ וּכְבֵדוֹ.
-
וּכְכל שֶיִרְבּוּ עָלָיו הַמַכּוֹת – 
כֵּן יִתְגַבֵּר וִיְחַזֵק אֶת עַצְמוֹ
כְּדֵי לְפַיֵיס אֶת אָבִיו.
וְצוֹעֵק: "עַתָה אֵינִי יָרֵא מִכּל.
וּמִי יוּכַל לְהִלַחֵם בִּי
בִּזְמַן שֶהַחֶרֶב וְהַמָגֵן שֶלִי בְּיָדַי".
- 
וְכל כַּמָה שֶהוּא מִתְפָּאֵר -
אוֹיְבָיו מַרְבִּים עָלָיו מַכּוֹת וּפְצָעִים.
אֲבָנִים וּמַקְלוֹת פּוֹרְחִים עַל ראשוֹ.
וְדָמוֹ שוֹתֵת עַל לְחָיַו.
וְהוּא מִתְאַמֵץ לִזְקוֹף קוֹמָתוֹ בְּגַאֲוָה,
כַּגִיבּוֹרִים,
לְהַרְאוֹת לְאָבִיו שֶעַתָה אֵינוֹ יָרֵא מִכּל.
- 
וּכְשַחַק מאזְנַיִים נֶחְשְבוּ
לְעוּמַת גְּבוּרָתוֹ. 
כִּי הַחֶרֶב עָמַד לוֹ,
אוֹ הַמָגֵן עָמַד לוֹ.
- 
אֲבָל זֶה יְתַעֵב הָאָב,
שֶעוֹשִׂים בְּכוֹחַ עַצְמָם חֶרֶב
וְעוֹד רוֹצִים לְהִתְפָּאֵר
בִּמְלָאכָה זוֹ כָּמוֹהוּ.
-
אוֹ בְּמַעֲשֵׂי אֱנוֹש
שֶבְּנוֹ עוֹשֶׂה מָגֵן,
וּמִתְפָּאֵר שֶאֵינוֹ מַרְגִיש
שוּם כְּאֵב.
- 
וְעוֹד אוֹמֵר
שֶ"הוּא בַּעַל חוֹכְמָה וּגְבוּרָה
וְאֵינוֹ יָרֵא מִכּל",
וְיַחַד עִם זֶה מָלֵא מִרְמָה
וּמְבַקֵש תַחְבּוּלוֹת.
-
כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת ו', עמ' 687
קריינות: דן שצברג


משל המגן והחרב

לְבוּשֵי כָּבוֹד

מֶלֶך
עָשָׂה אָדָם אֶחָד
לְשַׂר.
- 
כּל אֵלוּ הַיָמִים
שֶעָלָה לַמַדְרֵגָה הַזוֹ,
הָיָה שָׂמֵחַ
וְלוֹבֵש לְבוּשֵי כָּבוֹד.
 -
לְאַחַר כָּך,
לא הָיָה צָרִיך לַזֶה.
 -
לַשָנָה הָאַחֶרֶת,
שָמַר אֵלוּ הַיָמִים
שֶעָלָה לַכָּבוֹד הַזֶה,
וְלָבַש אֵלוּ לְבוּשִים.
 -
וְכֵן
כּל שָנָה וְשָנָה.

ספר 'זוהר לעם', פרשת בא, מאמר: "שאור ומחמצת"


לבושי כבוד

מַפְתְחוֹת הָעוֹלָם
http://youtu.be/atl4EcWaA70

מְמוּנֶה אֶחַד בָּרָקִיעַ,
וְעִמוֹ נִמְצָאִים כּל הַמַפְתְחוֹת
לְמַעֲשֵׂי הָעוֹלָם.
- 
וְהוּא עוֹמֵד מוּכָן לְדוֹרְשָיו
רַק בְּשָעוֹת וּרְגָעִים
יְדוּעִים שֶל הַיוֹם.
 -

וְהֵם הָיוּ יוֹדְעִים,
בְּסוֹד הַחכְמָה
אֶת הַנִסְתָרוֹת
שֶל מְמוּנֶה הַזֶה,
 -
וְהָיוּ פּוֹתְחִים וְסוֹגְרִים
בְּמַאֲמָר פִּיהֵם
אֶת הַשְעָרִים
שֶל כּל הַנִסְתָרוֹת.
-
ספר 'זוהר לעם', פרשת נוח, מאמר: "סתרי תורה"


מפתחות העולם

מְחִילוֹת מְבוּצָרוֹת

מֶלֶך בָּנָה אַרְמוֹן,
וְעָשָׂה מִתַחַת קַרְקַע הָאַרְמוֹן
מַחְבּוֹאִים מְבוּצָרִים.
-
לְיָמִים,
מָרְדוּ בְּנֵי הָאַרְמוֹן בְּהַמֶלֶך,
וְהִקִיף אוֹתָם הַמֶלֶך
בְּחֵילוֹתָיו.
-
מֶה עָשׂוּ,
בָּאוּ וְהִסְתִירוּ עַצְמָם
תוֹך הַמְחִילוֹת
הַמְבוּצָרוֹת.
-
אָמַר הַמֶלֶך:
"אֲנִי עָשִׂיתִי
אֶת הַמַחְבּוֹאִים הַלָלוּ,
וּמִלְפָנַי אַתֶם רוֹצִים
לְהִסְתַתֵר בָּהֵם."
-
ספר "זוהר לעם", פרשת נוח, מאמר: "ויבא נח התבה"


מחילות מבוצרות

אוֹר בּוֹרֵא אֶת הַכְּלִי

א

יֵש כְּלָל גָּדוֹל 
בְּעִנְיָין הַכֵּלִים: 

הִתְפַּשְּטוּת הָאוֹר 
וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ 
הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַכְּלִי 
רָצוּי לְתַפְקִידוֹ. 

כִּי כֹּל עוֹד הַכְּלִי 
לֹא נִפְרָד פַּעַם מֵהָאוֹר שֶלּוֹ, 
הֲרֵי הוּא נִכְלָל עִם הָאוֹר
"וּבָטֵל אֵלָיו 
כְּנֵר בִּפְנֵי הָאֲבוּקָה". 

ב

וְעִנְיָן הַבִּיטוּל הַזֶה הוּא, 
מִפְּנֵי שֶיֵּש הַפְכִיוּת בֵּינֵיהֶם 
הָרְחוֹקָה מִקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. 

כִּי הָאוֹר הוּא שֶפַע 
הַנִּמְשָך יֵש מִיֵּש. 
וְהַפְכִי אֵלָיו הוּא הַכְּלִי, 
שֶהוּא הָרָצוֹן הַגָּדוֹל 
לְקַבֵּל אֶת הַשֶּפַע הַהוּא, 
שֶהוּא כֹּל שוֹרְשוֹ.

וּלְפִיכָךְ 
בִּהְיוֹתָם כְּרוּכִים זֶה בָּזֶּה יַחַד, 
מִתְבַּטֵּל הָרָצוֹן לְקַבֵּל בָּאוֹר שֶבּוֹ, 
וְאֵינוֹ יָכוֹל לִקְבּוֹעַ אֶת צוּרָתוֹ, 
אֶלָּא אַחַר הִסְתַּלְּקוּת הָאוֹר מִמֶּנּוּ 
פַּעַם אַחַת. 

ג

כִּי אַחַר הִסְתַּלְּקוּת הָאוֹר מִמֶּנּוּ, 
הוּא מַתְחִיל לְהִשְתּוֹקֵק מְאוֹד אַחֲרָיו. 
וְהִשְתּוֹקְקוּת הַזֹּאת 
קוֹבַעַת וּמַחְלִיטָה 
אֶת צוּרַת הָרָצוֹן כָּרָאוּי. 

וְאַחֲרֵי כֵן 
כְּשֶהָאוֹר חוֹזֵר וּמִתְלַבֵּש בּוֹ, 
הוּא נִבְחָן מֵעַתָּה 
לְב' עִנְיָינִים נִבְדָּלִים: 
כְּלִי וְאוֹר, 
אוֹ גּוּף וְחַיִּים. 

וְזֶה עִנְיָין
עָמוֹק מִכֹּל עָמוֹק.

מתוך מאמרו של בעל הסולם: "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ד'


אור בורא את הכלי

לְמַעְלָה וּלְמַטָה
http://youtu.be/WHXHNBnm1LE

כּל הַדְבָרִים שֶבָּעוֹלָם הַזֶה
תְלוּיִים לְמַעְלָה.
-
וּכְשֶמִסְתַכְּמִים לְמַעְלָה תְחִילָה,
מִסְתַכְּמִים גַם כֵּן לְמַטָה.
-
וְכֵן אֵין מֶמְשָלָה לְמַטָה,
עַד שֶנִיתְנָה הַמֶמְשָלָה מִלְמַעְלָה.
-
וְכֵן הַכּל תָלוּי זֶה בַּזֶה.
שֶכּל הַנַעֲשֶׂה בָּעוֹלֶם הַזֶה,
תָלוּי בְּמַה שֶנַעֲשֶׂה מִלְמַעְלָה.


למעלה ולמטה

ראש הַשָנָה 

"ראש" נִקְרָא
בְּחִינַת שוֹרֶש,
שֶמִשוֹרֶש זֶה
יוֹצֵא הָעֲנָפִים.
-
וְתָמִיד הָעֲנָפִין נִמְשָכִים
לְפִי מָהוּת הַשוֹרֶש,
כִּי מִשוֹרֶש שֶל תַּפּוּחֵי זָהָב
לא יִמַשֵך עֲנָפִים שֶל תַּפּוּחֵי-עֵץ.
-
וְהַשוֹרֶש וְהַראש
שֶהָאָדָם מְסַדֵר לְעַצְמוֹ
בִּתְחִילָתוֹ,
כֵּן הוֹלֵך וּמַמְשִיך
אֶת סֵדֶר הַחַיִים שֶלוֹ,
-
כִּי הַשוֹרֶש
הוּא כּל הַיְסוֹד
שֶעָלָיו נִבְנָה
כּל הַבִּנְיָן.
-
כתבי רב"ש כרך ב', חלק 'אגרות', אגרת כ"ט, עמ' 1472
קריינות: דן שצברג

ראש השנה

מַפָּה שֶל עִיר

אָדָם רוֹאֶה מֵרָחוֹק עִיר גְדוֹלָה,
וְרוֹאֶה מֵרָחוֹק שֶמִסְתוֹבְבִים בָּעִיר אֲנָשִים,
וְרוֹאֶה סִימָנִים שֶל בָּתִים,
אֲבָל זֶה נִקְרָא רְאִיָיה כְּלָלִית,
כִּי כּל הַפְּרָטִים כְּלוּלִים בָּעִיר.
 
זאת אוֹמֶרֶת, אֲפִילוּ אַחַר כָּך
שֶמִתְקָרֵב לָעִיר, וְנִכְנָס בְּתוֹכָה,
וְרוֹאֶה כּל פְּרָט וּפְרָט בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
הַיְינוּ, הַיוֹפִי שֶל הָעִיר,
צוּרַת הַבָּתִים וְהַגַנִים וְהַמִגְדָלִים,
-
וְעוֹשְרָה שֶל הָעִיר,
שֶיֵש לָה הַרְבֵּה בָּתֵי חָרוֹשֶת,
וְהַרְבֵּה חֲנוּיוֹת, מְלֵאוֹת כּל טוּב,
בְּכל מִינֵי סְחוֹרוֹת שֶיֶשְנָם בָּעוֹלם,
הַרְבֵּה בַּנְקִים,
 
וְאוֹפִי שֶל הָאֲנָשִים,
אֲנָשִים טוֹבִים וְרָעִים,
חֲכָמִים וְעַמֵי הָאָרֶץ,
וְיוֹפִי שֶל אֲנָשִים
קְטַנִים אוֹ גְדוֹלִים,
וְכָדוֹמֶה.
 
אֲבָל מִכּל מָקוֹם
לא נִתְוַוסֵף לוֹ שוּם דָבָר עַל הַכְּלָל,
הַיְינוּ, שֶמֵרָחוֹק הָיָה רוֹאֶה עִיר,
וְגַם עַכְשָיו.
 
וּכְשֶשוֹאֲלִים אוֹתוֹ:
"אֵיפה הָיִית?"
הוּא מֵשִיב לָהֵם:
"אֲנִי הָיִיתִי בָּעִיר",

הַיְינוּ, הֵן מֵרָחוֹק וְהֵן מִקָרוֹב,
הַכּל הִיא אוֹתָה עִיר.
וְרַק הַתוֹעֶלֶת הוּא מֵהַפְּרָטִים,
שֶיֵש לוֹ עַכְשָיו הַהִתְפָּעֲלוּת
מִמַה שֶרָאָה בְּתוֹך הָעִיר.
מִמַה שֶלא הָיָה לוֹ מִקוֹדֶם.
 
הֲגַם כְּשֶהָיָה מִחוּץ לָעִיר,
הָיָה יוֹדֵעַ שֶיֵש הַרְבֵּה פְּרָטִים,
מִכּל מָקוֹם הַהִתְפָעֲלוּת
לא הָיְיתָה לוֹ,
כְּשֶהָיָה בָּעִיר הָיָה לוֹ הַיְכוֹלֶת
לֵיהָנוֹת מִכּל הַפְּרָטִים,
מַה שֶאֵין כֵּן מֵהַכְּלָלוּת שֶל הָעִיר
לא הָיָה יָכוֹל לֵיהָנוֹת. 
-
כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר: "השגה כללית ופרטית", עמוד 1901


מפה של עיר

נָחָש בַּדֶרֶך

אָדָם הָיָה הוֹלֵך בַּדֶרֶך,
וּבְעוֹד שֶהָיָה הוֹלֵך,
שָמַע עַל שוֹדֵד אֶחַד
שֶהָיָה אוֹרֵב בַּדֶרֶך.
 
פָּגַע בּוֹ אָדָם אַחֵר,
אָמַר לוֹ: "מָשָל מִי אַתָה",
אָמַר לוֹ: "מִגְדוּד צְבָא פְּלוֹנִי אֲנִי".
אָמַר לוֹ: "נְטֵה מִמֶנִי,
כִּי כּל הַקָרֵב אֵלַי,
נָחָש אֶחַד אֲנִי מֵבִיא וְהוֹרְגוֹ".
 
הָלַך אוֹתוֹ הָאָדָם לְשַׂר הַגְדוּד,
וְאָמַר לוֹ: "אָדָם אֶחַד בָּא,
וְכל מִי שֶקָרֵב אֵלָיו,
מֵבִיא עָלָיו נָחָש אֶחַד,
שֶנוֹשֵך אוֹתוֹ וּמֵת".
 
שָמַע שַׂר הַגְדוּד, וּפָחַד.
אָמַר: "מוּטָב לֵילֵך לִקְרָאתוֹ
וּלְהִתְרָצוֹת עִמוֹ".
אֲבָל כְּשֶרָאָה הָאָדָם הַהוּא
אֶת הַשַׂר הַהוּא, פָּחַד,
אָמַר: "וָוי לִי, הַשַׂר יַהַרְגֵנִי עַתָה!".
הִתְחִיל לְהִשְתַחֲווֹת וְלִכְרוֹעַ לְפָנָיו.
 
אָמַר הַשַׂר: "אִם הָיָה בְּיָדוֹ נָחָש
שֶיָכוֹל לַהֲרוֹג,
לא הָיָה כּל כָּך מִשְתַחֲוֶוה לְפָנַי".
הִתְחִיל הַשַׂר לְהִתְגָאוֹת, אָמַר:
"כֵּיוָן שֶהוּא כָּרַע לְפָנַי כּל כָּך,
 לא אֶהֶרְגֵנוּ".

ספר 'זוהר לעם', פרשת וישלח, מאמר: 'עם לבן גרתי', אותיות כ"ו – כ"ז
קריינות: דן שצברג

נחש בדרך

שוּעָל מֶלֶך הַחַיוֹת

יֵש זְמַן
שֶהַשוּעָל מוֹלֵך
עַל כּל הַחַיוֹת,
 
וְאָז
אַף עַל פִּי שֶהוּא
הַקָטָן שֶבַּחַיוֹת,
כּוּלָם מִשְתַחֲוִוים לוֹ.
-
ספר 'זוהר לעם', פרשת וישלח, מאמר: " וַיִּשְׁתַּחוּ ארצה", אות קי"ז
קריינות: דן שצברג

שועל מלך החיות

דוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ

מָשָל לְמֶלֶך,
שֶהִזְמִין אֶת אוֹהֲבוֹ,
לִסְעוּדָה שֶהוּא עוֹשֶׂה
בְּיוֹם מְסוּיָם,
כְּדֵי שֶאוֹהֵב הַמֶלֶך
יֵדַע שֶהַמֶלֶך רוֹצֶה בּוֹ.
 
אָמַר הַמֶלֶך:
"עַתָה אֲנִי רוֹצֶה לִשְׂמוֹחַ
עִם אוֹהֲבִי לְבָדוֹ,
וַאֲנִי מִתְיַרֵא,
שֶאֲנִי אֶהְיֶה בְּתוֹך הַסְעוּדָה
עִם אוֹהֲבִי,
יָבוֹאוּ כּל אֵלוּ הַשוֹטְרִים הַמְמוּנִים,
וְיֵשְבוּ עִמָנוּ אֶל הַשוּלְחָן,
לִסְעוֹד סְעוּדַת הַשִׂמְחָה
עִם אוֹהָבִי בְּיַחַד."
	
מֶה עָשָׂה הָאוֹהֵב?
הוּא הִקְדִים תַּבְשִילִים
שֶל יְרָקוֹת וּבְשַׂר שוֹר,
וְהִקְרִיב לֶאֱכוֹל
לִפְנֵי אוֹתָם הַשוֹטְרִים הַמְמוּנִים,
-
וְאַחַר כָּך יָשַב הַמֶלֶך
עִם אוֹהָבוֹ,
לְאוֹתָה סְעוּדָה הָעֶלְיוֹנָה
מִכּל מַעֲדָנֵי עוֹלָם.
 
וּבְעוֹד שֶהוּא עִם הָמֶלֶך בִּלְבָדוֹ,
שוֹאֵל מִמֶנוּ כּל צְרָכָיו,
וְהוּא נוֹתֵן לוֹ,
וְהַמֶלֶך שָׂמֵחַ עִם אוֹהָבוֹ בִּלְבָדוֹ,
וְזָרִים לא יִתְעָרְבוּ בֵּינֵיהֶם.

ספר 'זוהר לעם', פרשת נוח, מאמר: "אותו היהודי", אות ק"י


דודי לי ואני לו

אַהֲבָה וְיִרְאָה

וּבְמָקוֹם שֶיֵש אַהֲבָה,
צְרִיכִים לַעֲסוֹק בְּיִרְאָה גַם כֵּן.
כִּי יִרְאָה
הִיא הֶחָלָל וְהַחִיסָרוֹן.
 
בְּדוֹמֶה לְמִי שֶבּוֹנֶה לוֹ בַּיִת
וְלא עוֹשֶׂה בְּקִירוֹת הַבַּיִת
שוּם חִיסָרוֹן.
וְאָז אֵין לוֹ שוּם אֶפְשָרוּת
לְהִיכָּנֵס לַבַּיִת,
 
כִּי אֵין מְקוֹם חָלָל
בְּקִירוֹת הַבַּיִת,
שֶיִהְיֶה לוֹ מָקוֹם
לְהִיכָּנֵס לְהַבַּיִת.
 
וְלָכֵן צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת
מְקוֹם חָלָל,
שֶעַל יְדֵי הֶחָלָל הַזֶה
הוּא יִכָּנֵס לַבַּיִת.

ספר 'שמעתי', מאמר יא': "ענין גילה ברעדה, בעבודה"
קריינות: דן שצברג

אהבה ויראה

קֶשֶר אַהֲבָה

אִם אֶחָד נוֹתֵן
וְהַשֵּׁנִי לא נוֹתֵן שׁוּם דָּבָר חֲזָרָה,
אֵין מְצִיאוּת שֶׁל שׁוּתָפוּת.
 
רַק בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם
מְגַלִּים אַהֲבָה זֶה לְזֶה
אָז יֵשׁ קֶשֶר וִידִידוּת
בֵּין שְׁנֵיהֶם.
 
אֲבָל אִם אֶחָד מְגַלֶּה אַהֲבָה,
וְהַשֵּׁנִי לא מַרְאֶה שׁוּם תְּגוּבָה,
אֵין לְאַהֲבָה כָּזאת
שׁוּם מְצִיאוּת וּזְכוּת קִיּוּם.

ספר 'שמעתי', מאמר: "מטרת העבודה"


קשר אהבה

אַהֲבָה חֲשוּבָה מֵהַמַּתָּנָה

אַהֲבָה אַף עַל פִּי שֶהִיא
רַק תּוֹלָדָה יוֹצֵאת מִן הַמַּתָּנָה,
מִכּל מָקוֹם הִיא חֲשוּבָה
שֶאֵין עֵרֶך עַל הַמַּתָּנָה בְּעַצְמָה.
 
בְּדוֹמֶה לְמֶלֶך גָּדוֹל
שֶנּוֹתֵן חֵפֶץ קָטָן לְאָדָם,
אַף-עַל-פִּי שֶהַמַּתָּנָה בְּעַצְמָה,
אֵין לָהּ כּל  עֵרֶך,
עִם כּל זֶה הָאַהֲבָה
וְהַתְּשׂוּמֶת לֵב שֶל הַמֶּלֶך,
אֵין קֵץ לְעֶרְכָּהּ וְיוֹקְרָהּ.

וּלְפִיכָך,
הִיא מוּפְשֶטֶת לְגַמְרֵי מִן הַחוֹמֶר,
שֶהוּא הָאוֹר וְהַמַּתָּנָה,
בְּאוֹפֶן, שֶכּל הָעֵסֶק וְהַהֶבְחֵן
נִשְאָר חָקוּק בְּהַהַשָּׂגָה
רַק בָּאַהֲבָה לְבָדָהּ.
וְהַמַּתָּנָה כְּמוֹ נִמְחֶקֶת
וְנִשְכַּחַת מֵהַלֵּב.

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מהות חכמת הקבלה", עמ' 34


אהבה חשובה מהמתנה

חוֹכְמַת הַלֵב
http://youtu.be/ZZdEf259Ik4

הָאָדָם לא נִבְרָא
לִקְנוֹת הוֹן וְלִבְנוֹת בִּנְיָנִים.
אֶלָּא לְבַקֵש כּל דָּבָר,
שֶיְּבִיאֵהוּ לִלְמוֹד אֶת הַחוֹכְמָה
אֵיךְ לֶאֱהוֹב.
וְאָז יִיפָּקְחוּ עֵינֵי לִבּוֹ,
וְתִתְחַדֵּש בְּקִרְבּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת.

כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות י'


חכמת הלב

חוּט שָנִי
http://youtu.be/rWXsjn9L_DE

לְכל אָדָם
מִתְעוֹרֶרֶת פַּעַם בַּחַיִּים,
כַּמָה פְּעָמִים בַּחַיִּים,
פּה וָשָם
נְקוּדָה שֶבַּלֵּב.
 
לִפְעָמִים הוּא חוֹשֵב
שֶזֶּה סְתָם רֵיק לוֹ,
לִפְעָמִים
שֶסְּתָם רַע לוֹ.
 
לִפְעָמִים
מִכּל מִינֵי סִיבּוֹת
כְּאִילוּ גַשְמִיוֹת,
אוֹ אֲפִילוּ מִשְפַּחְתִיוֹת,

הוּא חוֹשֵב
שֶהַסִיבּוֹת הָאֵלֶּה יַעַבְרוּ 
וְהַכּל יֵירָגַע
וְאָז יִהְיֶה בְּסֵדֶר.
	
הוּא לא מֵבִין
שֶכָּךְ מְעוֹרְרִים בּוֹ
נְקוּדָה שֶבַּלֵּב
תְּחִילַת הַנְּשָמָה,
קְצֵה הַחוּט
לְגִילוּי הָאַהֲבָה.

הרב מיכאל לייטמן, בהכנה לשיעור 03.11.09


חוט שני

האדם לא נברא
לקנות הון ולבנות בנינים.
אלא לבקש כל דבר ,
שיביאהו ללמוד את החוכמה
איך לאהוב.
ואז ייפקחו עיני לבו,
ותתחדש בקרבו רוח אחרת.

MadaHalev Channel

Popular tracks