דִּבְרֵי חֲכָמִים
קריינות: דן שצברג

הַהַגָּדוֹת,
הֵמָּה נִמְשָׁלִים לְתַפּוּחִים,
שֶׁתּוֹכוֹ נֶאֱכָל
וְחִיצוֹנִיּוּתוֹ נִזְרֶקֶת,

שֶׁאֵין לְהַחִיצוֹנִיּוּת 
עֵרֶךְ שֶׁל כְּלוּם,
וְנִמְצָא כֹּל הָעֵרֶךְ וְהַחֲשִׁיבוּת
רַק בְּהַפְּנִימִיּוּת וְהַתּוֹךְ.

וְכֵן בְּדִבְרֵי הַגָּדָה
אֵין בְּהַפַּשְטִיוּת 
הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִים 
שׁוּם מוּבָן וְחֵפֶץ,  

זוּלַת בַּתּוֹכֶן הַפְּנִימִי 
הַגָּנוּז בְּהַדְּבָרִים, 
שֶׁאֵינָם נִבְנִים אֶלָּא 
עַל אַדְנֵי חוֹכְמַת הָאֱמֶת, 
הַמָּסוּר לִיחִידֵי סְגוּלָה.

בעל הסולם

דברי חכמים

הַכֹּל דִיבּוּר שֶלוֹ

אִם רַק תִּשְמַע,
אִם רַק תִּפְתַּח אֶת הַלֵּב, 
אָז תַּתְחִיל לְזַהוֹת, 
שֶהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּךָ, 
שֶהוּא מְדַבֵּר אִתְּךָ.

שֶכֹּל מַה שֶעוֹבֵר לְךָ 
בַּמוֹחַ וּבַלֵּב, 
גַם בְּךָ וְגַם מִסְּבִיבְךָ, 
זֶה הַכֹּל דִיבּוּר שֶלּוֹ.

אַתָּה לֹא שוֹמֵעַ 
וְלֹא רוֹאֶה 
וְלֹא מַרְגִּיש כְּלוּם
חוּץ מִמֶּנּוּ.

אֵין שוּם דָּבָר,
לֹא אֲנָשִים, 
וְלֹא אַף אֶחָד,
אֶלָּא רַק אִיתּוֹ אַתָּה מְדַבֵּר, 
וְזֶה הַשָׂפָה שֶלּוֹ. 

הַבָּעַת הָעוֹלָם, 
הַרְגָּשַת הַמְּצִיאוּת, 
הַרְגָּשַת הָעַצְמִי, 
זֶה שְׂפַת הַבּוֹרֵא אִתְּךָ.

רב מיכאל לייטמן

הכל דיבור שלו

גַּרְעִין בָּאֲדָמָה
קריינות: דן שצברג

אָדָם שֶנָתַן 
גַּרְעִין בָּאֲדָמָה, 	
עַל מְנַת שֶיִּצְמַח מִמֶּנּוּ 
אִילָן גָדוֹל, 	
אֲבָל תֵּיכֶף הוֹצִיא 
אֶת הַגַּרְעִין מֵהָאֲדָמָה, 

אִם כֵּן מַהוּ הַתּוֹעֶלֶת 
מֵהָעֲבוֹדָה הַזֹאת, 
שֶהִכְנִיס אֶת הַגַּרְעִין 
בָּאֲדָמָה? 

וְעוֹד, שֶאָנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר, 
לָאו דַוְוקָא שֶהוֹצִיא גַּרְעִין מֵהָאֲדָמָה
וְקִלְקֵל אוֹתוֹ, 
אֶלָּא שֶיְּכוֹלִים לוֹמַר, 
שֶהוֹצִיא מֵהָאֲדָמָה 
אִילָן עִם פֵּירוֹת מְבוּשָלִים, 
וְקִלְקְלָם.

בעל הסולם

גרעין באדמה

עֲבֵירָה נֶגֶד הַמְּלוּכָה

אָדָם עָשָׂה אֵיזֶה עֲבֵירָה חֲמוּרָה נֶגֶד הַמְּלוּכָה, 
וְדָנוּ אוֹתוֹ לְעֶשְרִים שְנוֹת מַאֲסָר עִם עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, 
מְקוֹם הַמַּאֲסָר הוּא מִחוּץ לַמְּדִינָה 
בְּאֵיזֶה מָקוֹם נִידָח בָּעוֹלָם. 

וְתֵיכֶף הוֹצִיאוּ לַפּוֹעַל אֶת פְּסַק דִינוֹ, 
וְשָלְחוּ אוֹתוֹ לְמָקוֹם נִידָח בִּקְצֵה תֶּבֶל, 
וְשָם מָצָא עוֹד אֲנָשִים 
שֶנִּתְחַיְּיבוּ מִצַּד הַמְּלוּכָה 
לִהְיוֹת שָם כָּמוֹהוּ. 

אֲבָל הוּא נֶחֱלָה בְּמַחֲלַת הַשִּכְחָה, 
וְשָכַח שֶיֵּש לוֹ אִישָה וִילָדִים 
וַאֲנָשִים יְדִידִים וּמַכִּירִים. 
וְהוּא חוֹשֵב אָז, 
שֶכֹּל הָעוֹלָם אֵינוֹ יוֹתֵר 
מִכְּפִי שֶרוֹאֶה אֶת הַמָּקוֹם נִידָח,
וְעִם הָאֲנָשִים שֶנִּמְצָאִים שָמָּה, 
וְכָךְ נוֹלָד שָם וְיוֹתֵר הוּא לֹא יוֹדֵעַ. 

נִמְצָא שֶהָאֱמֶת שֶלוֹ 
הִיא לְפִי הַרְגָּשָתוֹ 
מַה שֶהוּא מַרְגִּיש עַכְשָיו, 
וְאֵין לוֹ שוּם הִתְחַשְּבוּת 
עִם הַמְּצִיאוּת הָאֲמִיתִית, 
אֶלָּא רַק לְפִי יְדִיעָתוֹ וְהַרְגָּשָתוֹ.

וְשָם לִמְּדוּ עִימוֹ חוּקִים וְדִינִים, 
בִּכְדֵי לָדַעַת שֶעוֹד הַפַּעַם 
לֹא יַעֲבוֹר עַל הַחוּקִים, 
וְיִשְמוֹר אֶת עַצְמוֹ מִכֹּל אֵלֶּה הָעֲבֵירוֹת 
שֶכָּתוּב שָם בַּחוּקִים, 
וְלֵידַע אֵיךְ לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו 
בִּכְדֵי שֶיּוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִשָּם. 

וּכְשֶהוּא לָמַד בְּסִפְרֵי חוּקֵי הַמֶּלֶךְ, 
רָאָה שֶמִּי שֶהוּא עוֹבֵר עַל עֲבֵירָה זוֹ לְמָשָל, 
שוֹלְחִים אוֹתוֹ לְאֶרֶץ גְּזֵירָה 
רָחוֹק מִיִּשּוּב הָעוֹלָם, 
וְהוּא מִתְפָּעֵל מֵהָעוֹנֶש הֶחָמוּר הַזֶּה, 
וְיֵש לוֹ תַּרְעוֹמוֹת, 
מַדּוּעַ נָתְנוּ עוֹנָשִים כֹּל כָּךְ גְּדוֹלִים, 
אֲבָל אַף פַּעַם לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ 
שֶהוּא בְּעַצְמוֹ, הוּא מֵהָעוֹבֵר 
עַל חוּקֵי הַמְּדִינָה, 
וּכְבָר דָּנוּ אוֹתוֹ בְּכֹל חוּמְרַת הַדִּין 
וּכְבָר הוֹצִיאוּ אֶת פְּסַק דִּינוֹ לַפּוֹעַל, 
וְכֵיוָון שֶהוּא חָלָה בְּמַחֲלַת הַשִּכְחָה, 
אַף פַּעַם לֹא יַרְגִּיש 
אֶת מְצִיאוּתוֹ הָאֲמִיתִית.

בעל הסולם

עבירה נגד המלוכה

שְׂרֵיפָה בְּחָצֵר
קריינות: דן שצברג

אָדָם עָיֵיף מְאוֹד, 
שֶהָלַךְ לִישוֹן בַּלַּיְלָה, 
נַגִּיד, בְּשָעָה אַחַת עֶשְׂרֵה. 
וּמְעוֹרְרִים אוֹתוֹ 
בְּשָעָה שָלוֹש. 

בֶּטַח שֶהוּא יַגִּיד, 
שֶאֵין לוֹ כּוֹחַ לָקוּם, 
מִשּוּם שֶהוּא עָיֵיף בְּיוֹתֵר. 

וְאִם עוֹד מַרְגִּיש בְּעַצְמוֹ 
קְצָת חוּלְשָה, 
אוֹ שֶמַרְגִּיש 
שֶיֵּש לוֹ קְצָת חוֹם, 
בְּוַדַאי שֶאֵין כּוֹחוֹת בַּגּוּף 
לָקוּם בַּשָּעָה הַקְּבוּעָה, 
שֶהוּא רָגִיל לָקוּם.

אֲבָל אִם אָדָם, 
שֶהוּא עָיֵיף מְאוֹד, 
וּמַרְגִּיש שֶהוּא חוֹלֶה, 
וְהָלַךְ לִישוֹן בְּשָעָה 
שְתֵּים עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה,
וּמְעוֹרְרִים אוֹתוֹ בְּשָעָה אַחַת, 

וְאוֹמְרִים לוֹ, 
שֶיֵּש שְׂרֵיפָה בְּחָצֵר, 
"וְעוֹד מְעַט הָאֵש תִּיכָּנֵס 
לְתוֹך הַחֶדֶר שֶלְּךָ, 
וּמַהֵר תָּקוּם, 
כִּי תְּמוּרַת הַיְּגִיעָה 
שֶאַתָּה נוֹתֵן עַכְשָיו
תְּקַבֵּל אֶת הַחַיִּים שֶלְּךָ". 
אָז הוּא לֹא יַגִּיד תֵּירוּצִים, 
שֶאֵין לוֹ כּוֹחַ, 
וְאֵין לוֹ מוֹחַ,
וְהוּא קְצָת חוֹלֶה. 
אֶלָּא אֲפִילוּ שֶהוּא מַמָּש חוֹלֶה, 
הוּא יִתֵּן אֶת כֹּל הַיְּגִיעָה 
בִּכְדֵי לְקַבֵּל אֶת הַחַיִּים שֶלּוֹ. 

רב"ש

שריפה בחצר

מְשַל הַחֲתוּלִים
http://youtu.be/mRZJIPMtx3U

קריינות: דן שצברג

מְסַפְּרִים עַל רַבִּי יוֹנָתָן, 
שֶהָיָה לוֹ וִיכּוּחַ
עִם כּוֹמֶר אֶחָד שֶטָּעַן, 
שֶבְּכוֹחוֹ לְשַנּוֹת אֶת הַטֶּבַע. 

חָלַק עָלָיו רַבִּי יוֹנָתָן וְאָמַר: 
"הַטֶּבַע שֶהַבּוֹרֵא בָּרָא
אִי אֶפְשָר לְשַנּוֹת, 
אֶלָא רַק הַבּוֹרֵא יָכוֹל לְשַנּוֹת, 
וְהָאָדָם בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְסוּגָל". 

מֶה עָשָׂה הַכּוֹמֶר? –
לָקַח כַּמָּה חֲתוּלִים 
לִמֵּד אוֹתָם לִהְיוֹת מֶלְצָרִים, 
הִלְבִּיש אוֹתָם בְּבִגְדֵי מֶלְצַר, 
וְהָלַךְ לְהַזְמִין אֶת הַמֶּלֶך וְהַשָּׂרִים 
לַסְּעוּדָה שֶעָשָׂה. 

לִפְנֵי הַסְּעוּדָה, 
סִיפֵּר לַמֶּלֶך עַל כֹּל הָעִנְיָן         
שֶהָיָה לוֹ עִם רַבִּי יוֹנָתָן. 
וְאָז נָתַן פְּקוּדָה, 

וְתֵכֶף וּמִיָּד נִכְנְסוּ הַמֶּלְצָרִים, 
הַיְנוּ, הַחֲתוּלִים, 
שֶהָיוּ מְלוּבָּשִים בְּדִיוּק 
כְּמוֹ מֶלְצָרִים אֲמִיתִּיִּים.

וְהֵם הֵכִינוּ אֶת הַשוּלְחָן, 
וְכֵן הֵם הֵבִיאוּ אֶת כֹּל הַמָּנוֹת 
לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד. 

וְהַמֶּלֶך וְהַשָּׂרִים רָאוּ וְתָמְהוּ 
עַל מַעֲשֶׂה הַפְּלָאִים הַזֶּה 
עִם הַמֶּלְצָרִים, 
וְהִסְכִּימוּ פֶּה אֶחָד 
שֶאֵין יוֹתֵר שוּם מָקוֹם לְוִיכּוּחַ. 

וְכוּלָם הִתְפַּלְּאוּ עַל רַבִּי יוֹנָתָן, 
אֵיךְ הוּא יוֹשֵב כֹּל כָּך בְּשַלְוָה,
וְאֵינוֹ מִתְפָּעֵל מֵהַמַעֲשֶׂה 
שֶהוֹכִיחַ שָחוֹר עַל גַבֵּי לָבָן, 
שֶיֵּש בִּידֵי הָאָדָם לְשַנּוֹת אֶת הַטֶּבַע. 

וּמֶה עָשָׂה אָז רַבִּי יוֹנָתָן?  
לְאַחַר שֶגָמְרוּ אֶת הַסְּעוּדָה, 
בְּעוֹד הַמֶּלְצָרִים עוֹמְדִים
וּמְחַכִּים לְשָרֵת אֶת הַכְּלָל¬, 
הוֹצִיא רַבִּי יוֹנָתָן קוּפְסָה שֶל טַבָּק. 

וְכוּלָם חָשְבוּ, 
שֶהוּא רוֹצֶה לְהָרִיחַ טַבָּק. 
אֲבָל כְּשֶפָּתַח אֶת הַקּוּפְסָה,
יָצְאוּ מִשָּם כַּמָּה עַכְבָּרִים. 
 
וּכְשֶ"הַמֶּלְצָרִים" רָאוּ,
אֵיךְ שֶהָעַכְבָּרִים יוֹצְאִים מֵהַקּוּפְסָה 
וּבוֹרְחִים, 
תֵּיכֶף עָזְבוּ אֶת הָאוֹרְחִים
וְרָצוּ אַחֲרֵי הָעַכְבָּרִים, 
כְּמוֹ שֶמְּחַיֵּיב אוֹתָם הַטֶּבַע שֶלָּהֶם. 

וְאָז רָאוּ כּוּלָם, 
שֶהַצֶּדֶק עִם רַבִּי יוֹנָתָן. 

רב"ש

Притча о котах

Рассказывают о ребе Йонатане, который поспорил с одним пастором,
утверждающим, что в его силах изменить природу. Не согласился с ним
ребе Йонатан, сказав: «Природу, созданную Творцом, невозможно
изменить, и только Творец может изменить, а человек своими силами не в
состоянии». Что сделал пастор? -- Взял нескольких котов, научил их быть
официантами, одел их в форму официантов, и пошел приглашать царя и
министров на приготовленную им трапезу. Перед трапезой, рассказал царю
обо всем, что приключилось у него с ребе Йонатаном. И тогда отдал приказ,
и тут же вошли официанты, то есть коты, одетые в точности как настоящие
официанты. И они накрыли стол, и также подали все блюда всем и
каждому. И царь с министрами увидели и призадумались об этом чудо
действии с официантами, и согласились единогласно, что больше не о чем
спорить. И все удивились ребе Йонатану, как он сидит так умиротворенно, и
не восторгается действием, «черным по белому» доказавшим, что в
человеческих силах изменить природу. Что тогда сделал ребе Йонатан? --
По окончанию трапезы, пока официанты стояли, ожидая обслуживать
публику, вытащил ребе Йонатан коробку табака. И все подумали, что он
хочет понюхать табак. Но когда он открыл коробку, выбежали оттуда
несколько мышей. И когда «официанты» увидели выбегающих из коробки
мышей, тут же оставили гостей и побежали за мышами, так как их
обязывает их природа. И тогда все увидели, что справедливость с ребе
Йонатаном.
РАБАШ, «Ступени возвышения»

משל החתולים

עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה

אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה
שֶאֵין לוֹ מַלְאָךְ מִלְּמַעְלָה
שֶמַכֶּה וְאוֹמֵר לוֹ:
"גְּדַל".

פֵּירוּש:
הָאֲנָשִים דּוֹמִים לְעִשְּבֵי הַשָּׂדֶה. 
וְהַמַּלְאָךְ שֶמַּכֶּה, 
הוּא הַיִּיסוּרִים, 
שֶכֹּל הָעוֹלָם סוֹבְלִים.

זֹאת אוֹמֶרֶת, 
הַנִּבְרָאִים רוֹצִים מְנוּחָה, 
כְּמוֹ הַשּוֹרֶש, 
וְהַיִּיסוּרִים הֵם כְּמוֹ מַקֵּל, 
שֶאוֹמֵר לָאָדָם: 
"לֵךְ לָעֲבוֹדָה". 

וְעַל יְדֵי זֶה 
יִהְיֶה הִתְפַּתְּחוּת, 
שֶזֶּהוּ נִקְרָא "גְּדַל".

רב"ש

עשב השדה

שוֹטֵר תְּנוּעָה


מִטֶּרֶם שֶהִמְצִיאוּ אֶת הַתַּמְרוּרִים
שֶיְּסַדְּרוּ אֶת הַתְּנוּעָה בִּכְלֵי רֶכֶב, 
הַסֵּדֶר הָיָה שֶשּוֹטֵר עוֹמֵד 
וּמְכַוֵּון אֶת הַתְּנוּעָה.

וְאָז הַרְבֵּה אֲנָשִים 
הָיוּ מְלֵאֵי טְעָנוֹת וְכַעַס עַל הַשּוֹטְרִים, 
שֶהֵם אֵינָם בְּסֵדֶר, 
שֶהֵם לֹא מִסְתַּכְּלִים עַל הַתּוֹר.

כִּי לִפְעָמִים הָיָה בָּא אָדָם 
וּמְבַקֵּש מֵהַשּוֹטֵר שֶיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה, 
הֱיוֹת שֶיֵּש לוֹ אֵיזֶה חוֹלֶה בַּבַּיִת וְכַדּוֹמֶה, 
וְהַשּוֹטֵר מְשַנֶּה אֶת הַסֵּדֶר לְפִי שִׂכְלוֹ. 

וְאָז כֹּל אֶחָד הָיָה חוֹשֵב 
שֶהַשּוֹטֵר אֵינוֹ בְּסֵדֶר.

וְהַרְבֵּה אֲנָשִים 
הָיוּ מְרוּצִים, 
וְהַרְבֵּה לֹא.

מַה שֶאֵין כֵּן בְּיָמֵינוּ, 
שֶמְּסַדֵּר הַתְּנוּעָה נַעֲשָׂה 
בְּחִינַת דּוֹמֵם, 
בְּלִי שֵׂכֶל,
 
הִנֵּה עַכְשָיו 
כֹּל אֶחָד וְאֶחָד מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ 
אֶת גְּזַר דִּינוֹ שֶל הָרַמְזוֹר, 
וְאַף אֶחָד לֹא כּוֹעֵס עָלָיו 
וְאַף אֶחָד לֹא מִתְחַנֵּן אֵלָיו, 
שֶיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה.


רב"ש

שוטר תנועה

יְלָדִים שֶׁל הַשָּׁכֵן
קריינות: דן שצברג

הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת חֶסְרוֹנוֹת 
אֵצֶל יְלָדִים שֶׁל הַשָּׁכֵן, 
וְעַל יְלָדִים שֶׁל עַצְמוֹ 
הוּא לֹא רוֹאֶה. 

וּכְשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ 
אֵיזֶה חֶסְרוֹנוֹת, 
תֵּיכֶף הוּא מִתְגַּבֵּר נֶגֶד חֲבֵרוֹ, 
וּמַתְחִיל לְהַגִּיד אֶת הַמַּעֲלוֹת 
שֶׁיֵּשׁ לְהַבָּנִים שֶׁלּוֹ.

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, 
מַהִי הָאֱמֶת -
שֶׁיֵּשׁ מַעֲלוֹת לְבָנָיו, 
וּמִשּׁוּם זֶה הוּא בְּרוֹגֶז, 
כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ? 

וְהָעִנְיָן הוּא כָּךְ, 
שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּכָל אָדָם 
מַעֲלוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת. 
וְכָל אֶחָד מֵהֶם, 
הֵן הָאָב עַצְמוֹ וְהֵן הַשָּׁכֵן, 
אוֹמְרִים אֱמֶת.

אֶלָּא הַשָּׁכֵן 
הוּא לֹא מִתְיַיחֵס 
לְהַבָּנִים שֶׁל הַשֵּׁנִי 
עִם יַחַס כְּאָב אֵל בֵּן. 
הַיְינוּ, שֶׁאֵין לוֹ אוֹתָהּ אַהֲבָה 
לַבָּנִים הָאֵלֶּה, 
כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לַאֲבִיהֶם.

לָכֵן, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל 
עַל הַבָּנִים שֶׁל הַשֵּׁנִי, 
הוּא רוֹאֶה רַק 
אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, 
כִּי מִזֶּה הוּא יוֹתֵר נֶהֱנָה. 

כִּי אָז הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת, 
שֶׁהוּא בְּמַעֲלָה יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי, 
בַּזֶּה שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ 
הֵם יוֹתֵר טוֹבִים, 
לָכֵן מִסְתַּכֵּל רַק 
עַל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי. 
וְזֶה הוּא אֱמֶת, 
מַה שֶׁרוֹאֶה. 
אֲבָל מַה הוּא רוֹאֶה? 
רַק אֶת הַדְּבָרִים 
שֶׁנֶּהֱנֶה מֵהֶם.

אֲבָל גַּם הָאָב רוֹאֶה 
רַק אֶת הָאֱמֶת, 
אֶלָּא הוּא מִסְתַּכֵּל 
רַק עַל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים, 
שֶׁיֵּשׁ לַבָּנִים שֶׁלּוֹ.

אֲבָל הַדְּבָרִים הָרָעִים 
שֶׁיֵּשׁ לַבָּנִים שֶׁלּוֹ,
אֶת זֶה הוּא לֹא רוֹאֶה, 
מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה.

לָכֵן הוּא אוֹמֵר אֱמֶת, 
מַה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֵצֶל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ, 
כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל רַק עַל הַדְּבָרִים, 
שֶׁיֵּשׁ מִזֶּה לְקַבֵּל הֲנָאָה. 
אִם כֵּן הוּא רוֹאֶה 
רַק אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁלָּהֶם. 


רב"ש

ילדים של השכן

עֵגֶל בֵּן יוֹמוֹ


הַבְּהֵמָה, 
אֲשֶׁר דַּעְתָּהּ מוּעֶטֶת 
בְּסוֹף גִּידוּלָהּ, 
אֵינֶנָּה לְקוּיָה כֹּל כָּךְ
בְּדֶרֶךְ הִתְפַּתְּחוּתָהּ. 

בְּנִיגוּד לָאָדָם, 
שֶׁדַּעְתּוֹ מְרוּבָּה 
בִּגְמַר גִּידוּלוֹ, 
וְלָקוּי בְּיוֹתֵר 
בְּדֶרֶךְ הִתְפַּתְּחוּתוֹ.

כִּי עֵגֶל בֵּן יוֹמוֹ 
הוּא "קְרִי שׁוֹר", 
כְּלוֹמַר, יֵשׁ לוֹ כּוֹחַ 
לַעֲמוֹד מִיָּד עַל רַגְלָיו 
וְלָלֶכֶת, 
וְשֵׂכֶל לְהִישָּׁמֵר מִכֹּל פֶּגַע רַע 
הַנִּמְצָא עַל דַּרְכּוֹ.

מַה שֶׁאֵין כֵּן
אָדָם בֵּן יוֹמוֹ, ¬
הוּא מוּטָל 
כְּמוֹ נְטוּל חוּשִׁים. 
וְאִם הָיָה בָּא וּמִסְתַּכֵּל 
בִּשְׁתֵּי וְלָדוֹת אֵלֶּה 
מִישֶׁהוּ שֶׁאֵינוֹ מוּרְגָל 
בַּהֲוָויוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, 

הָיָה אוֹמֵר, 
עַל יְלוּד הָאָדָם, 
שֶׁ"גַּם בְּתַכְלִיתוֹ 
לֹא יִצְלַח לִמְאוּמָה", 

וְעַל יְלוּד הַבְּהֵמָה 
הָיָה אוֹמֵר, 
שֶׁ"כָּאן נוֹלַד
גִּיבּוֹר גָּדוֹל", 

כִּי הָיָה דָּן אוֹתָם
עַל פִּי שִׁיעוּר 
חוֹכְמָתוֹ שֶׁל הָעֵגֶל 
לְעוּמַת יְלִיד הָאָדָם 
הַטִּיפֵּשׁ וְהַנָּטוּל 
מִכֹּל הַחוּשִׁים.


בעל הסולם

עגל בן יומו

דּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי מְדַבֵּר 
קריינות: דן שצברג

א. דַּרְגַת דּוֹמֵם 


בְּחִינַת דּוֹמֵם נִקְרָא
מִי שֶאֵין לוֹ רָשוּת
בִּפְנֵי עַצְמוֹ, 
אֶלָּא רָשוּת
שֶל בַּעַל הַבַּיִת עָלָיו. 

כֹּל חִשְקוֹ וּרְצוֹנוֹ 
שֶל בַּעַל הַבַּיִת. 

וְלָכֵן 
אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹד 
לְתוֹעֶלֶת זוּלָתוֹ, 
אֶלָּא מוּפְעָל לַעֲבוֹד 
לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ.

 
ב. דַּרְגַּת צוֹמֵחַ

בְּחִינַת צוֹמֵחַ נִקְרָא 
מִי שֶיֵּש לוֹ כְּבָר בְּמִקְצָת
רָשוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, 
וְיָכוֹל לַעֲשוֹת דָּבָר, 
שֶהוּא בְּהִיפּוּךְ מִדַּעַת בַּעַל הַבַּיִת. 

הַיְינוּ, שֶכְּבָר יָכוֹל לַעֲשוֹת דְּבָרִים, 
שֶאֵינָם לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ, 
אֶלָּא בְּהִיפּוּךְ מֵהָרָצוֹן 
שֶבַּעַל הַבַּיִת הִטְבִּיעַ בּוֹ. 

כְּמוֹ שֶרוֹאִים בִּצְמָחִים גַּשְמִיִּים, 
אַף עַל פִּי שֶהֵם בַּעֲלֵי תְּנוּעָה, 
שֶהֵם מִתְפַּשְּטִים בָּאוֹרֶךְ וּבָרוֹחַב, 
מִכֹּל מָקוֹם תְּכוּנָה אַחַת לְכֹל הַצְּמָחִים.

זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶאֵין אַף צֶמַח אֶחָד 
שֶיָּכוֹל לָצֵאת נֶגֶד שִיטַת כֹּל הַצְּמָחִים, 
אֶלָּא מְחוּיָּב לִשְמוֹר אֶת חוּקֵי הַצְּמָחִים, 
וְאֵין לוֹ שוּם כּוֹחַ 
שֶיּוּכַל לַעֲשוֹת נֶגֶד בְּנֵי מִינוֹ. 

זֹאת אוֹמֶרֶת, 
אֵין לוֹ בְּחִינַת חַיִּים בִּפְנֵי עַצְמוֹ. 
אֶלָּא הוּא חֵלֶק מֵחַיֵי כְּלַל הַצְּמָחִים. 
כִּי לְכֹל הַצְּמָחִים צוּרַת חַיִּים אַחַת 
בְּדוֹמֶה לִבְרִיָּה אַחַת. 
וְכֹל הַצְּמָחִים עַל אוֹפְנָם הַפְּרָטִי 
הֵם כְּאֵיבָרִים שֶל בַּעַל הַחַי הַזֶּה.

וּכְמוֹ כֵן בְּרוּחָנִיּוּת, 
"צוֹמֵחַ" נִקְרָאִים אֵלֶּה הָאֲנָשִים,
שֶכְּבָר יֵש לָהֶם בְּמִקְצָת כּוֹח
לְהִתְגַּבֵּר עַל הָרָצוֹן שֶלָּהֶם, 
אֲבָל הֵם מְשוּעְבָּדִים לַסְּבִיבָה, 
כִּי עוֹד אֵין לָהֶם אֶת הַכּוֹחַ 
לַעֲשוֹת הָפוּךְ מֵהַסְּבִיבָה 
שֶבָּהּ הֵם נִמְצָאִים.


ג. דַּרְגַּת חַי

אָנוּ רוֹאִים בְּבַעֲלֵי הַחַי, 
שֶיֵּש לְכֹל אֶחָד מֵהֶם
תְּכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, 
וְאֵינָם מְשוּעְבָּדִים לַסְּבִיבָה. 

אֶלָּא יֵש לְכֹל אֶחָד 
הַרְגָּשָה וּתְכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. 
וּבֶטַח שֶהוּא יָכוֹל לִפְעוֹל מַה שֶהוּא 
נֶגֶד רְצוֹן בַּעַל הַבַּיִת.

וְגַם אֵינוֹ מְשוּעְבָּד לַסְּבִיבָה, 
אֶלָּא יֵש לוֹ חַיִּים בִּפְנֵי עַצְמוֹ, 
מִבְּלִי שֶבְּחַיּוּתוֹ יִהְיֶה תָּלוּי 
בַּחַיִּים שֶל חֲבֵרוֹ. 

אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְגִּיש
יוֹתֵר מִיְּשוּתוֹ עַצְמוֹ. 
הַיְינוּ, אֵין לוֹ הֶרְגֵּש הַזּוּלָת, 
וּמִמֵּילָא שֶאֵינוֹ יָכוֹל 
לִדְאוֹג עֲבוּר הַזּוּלָת.


ד. דַּרְגַּת מְדַבֵּר

בְּחִינַת מְדַבֵּר הוּא 
מִי שֶיֵּש בּוֹ כַּמָּה מַעֲלוֹת:
א. הוּא עוֹשֶה נֶגֶד רְצוֹן בַּעַל הַבַּיִת,
ב. אֵינוֹ מְשוּתָף לְכֹל בְּנֵי גִּילוֹ, כְּמוֹ בַּצּוֹמֵחַ. 
הַיְינוּ, הוּא אֵינוֹ תָּלוּי בַּסְּבִיבָה.
ג. הוּא מַרְגִּיש אֶת הַזּוּלָת. 

לָכֵן הוּא יָכוֹל 
לִדְאוֹג עֲבוּרָם וּלְהַשְלִימָם, 
עַל יְדֵי זֶה שֶמַּרְגִּיש 
וּמִצְטָעֵר עִם הַצִּיבּוּר, 
וְיָכוֹל לִשְׂמוֹחַ בְּנֶחָמַת הַצִּיבּוּר. 

וְכֵן הוּא יָכוֹל 
לְקַבֵּל מֵהֶעָבָר וְהֶעָתִיד. 
מַה שֶאֵין כֵּן בַּעַל חַי, 
שֶאֵינוֹ מַרְגִּיש אֶלָּא רַק אֶת הַהוֹוֶה, 
וְגַם רַק אֶת פְּרָטִיּוּתוֹ עַצְמוֹ.


בעל הסולם

דומם צומח חי מדבר

מַהִי הַשָּׂגָה 
http://youtu.be/OQRflkSOrVg

הַמִּילָה הָאַחֲרוֹנָה, 
הַהֲבָנָה הָאַחֲרוֹנָה, 
הָעֲמוּקָה בְּיוֹתֵר.

הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה 
שֶׁל הַהֲבָנָה -
הַגְּבוֹהָה אוֹ הָעֲמוּקָה.


רב מיכאל לייטמן

מהי השגה

אִמָּא שֶל צוֹמֵחַ וְאִמָּא שֶל חַי
http://youtu.be/6-OER58j4hg

אִישָה אַחַת נִכְנְסָה לַשְּנִיָּיה, 
וְרוֹאָה שֶהַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה 
קָם בַּבּוֹקֶר בְּשָעָה שְמוֹנֶה וְהוֹלֵךְ לַעֲבוֹדָה. 
וְגַם בָּעֶרֶב כְּשֶהוּא בָּא, 
הוּא מִתְנַהֵג בְּסֵדֶר כְּמוֹ כֹּל הַאֲנָשִים. 
וְאַחַר כָּךְ הוּא הוֹלֵךְ לָאֲסֵיפוֹת, 
לַעֲשׂוֹת שָם מַשֶּהוּ לְטוֹבַת הַכְּלָל. 
וְאַחַר כָּךְ הוּא חוֹזֵר וְהוֹלֵךְ לִישוֹן, 
כָּרָגִיל כְּמוֹ כֹּל הָאֲנָשִים.

וְהָאִישָה, כְּשֶהִיא חוֹזֶרֶת לְבֵיתָהּ, 
הִיא שוֹאֶלֶת אֶת הַבֵּן שֶלָּהּ: 
"מַדּוּעַ אֲנִי רוֹאָה הַרְבֵּה פְּעָמִים, 
כְּשֶאֲנִי קָמָה בַּבּוֹקֶר, 
שֶהַחַשְמָל עֲדַיִין דּוֹלֵק 
וַאֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶסִּידַרְתִּי לְךָ, 
עוֹמֶדֶת לְפָנֶיךָ מִבְּלִי שֶנָּגַעְתָּ בָּהּ, 
וְאַתָּה עֲדַיִין יָשוּב עַל יָד הַסְּפָרִים,
וְאִילוּ הַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה 
הוּא נוֹהֵג כְּמוֹ בֵּן אָדָם?"

הֵשִיב לָהּ הַבֵּן: 
"אֲנִי אוֹהֵב חוֹכְמָה, 
לָכֵן אֲנִי מֵבִין, 
שֶכְּדַאי לְוַותֵּר עַל הַכֹּל 
וְלִקְנוֹת חוֹכְמָה.

מַה שֶאִם כֵּן הַבֵּן שֶל הַשָּכֵן, 
אֵין לוֹ שַיָּיכוּת לַחוֹכְמָה, 
אֶלָּא הוּא עוֹסֵק לְצָרְכֵי הַכְּלָל, 
שֶיִּהְיֶה נַחַת רוּחַ בְּאֵיזֶה אוֹפֶן 
לָאֲנָשִים כָּמוֹהוּ. 

אֲבָל אֲנִי מֵבִין, שֶבְּלִי חוֹכְמָה 
כּוּלָנוּ "כִּבְהֵמוֹת נִדְמוּ". 
מַה שֶאֵין כֵּן הַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה, 
אֵינֶנּוּ מֵבִין שֶבְּלִי חוֹכְמָה 
הָאָדָם נִשְאָר כְּכֹל בְּהֵמָה".

וְהָאִישָה הוֹלֶכֶת לַשְּכֵנָה, 
וּמְסַפֶּרֶת מַה הַבֵּן שֶלָּה אָמַר.
וְהַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה אוֹמֵר לְאִימוֹ: 
"אֲנִי לֹא מְשוּגָע לְהַכְנִיס אֶת רֹאשִי 
לְתוֹך חוֹכְמוֹת, כִּי מַה זֶה יִיתֵּן לִי? 
אַף בֵּן אָדָם לֹא יִרְצֶה לְדַבֵּר עִימִי, 
וְכוּלָם יַגִּידוּ לִי שֶאֵין לִי שוּם מוּשָׂג 
בְּעִנְיְינֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. 

מַה שֶאִם כֵּן 
כְּשֶאֲנִי עוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִיבּוּר, 
וְהוֹלֵךְ לָאֲסֵיפוֹת, 
שֶמִּתְאַסְּפִים אֲנָשִים פִּיקְּחִים, 
לַעֲשוֹת מַשֶּהוּ לְטוֹבַת הַכְּלָל, 
יִהְיוּ הַרְבֵּה אֲנָשִים שֶיִּתְּנוּ לִי כָּבוֹד, 
הֱיוֹת שֶאֲנִי לֹא דּוֹאֵג לְצָרְכֵי עַצְמִי 
אֶלָּא לְטוֹבַת הַכְּלָל. 
מַה שֶאֵין כֵּן הַבֵּן שֶל הַשְּכֵנָה, 
הוּא דּוֹאֵג רַק לְצָרְכֵי עַצְמוֹ, 
לָכֵן הוּא רוֹכֵן עַל הַסְּפָרים".

נִמְצָא, שֶכֹּל אֶחָד אוֹמֵר 
שֶהַדֶּרֶך שֶהוּא הוֹלֵךְ 
זֶהוּ דֶּרֶך שֶל אֱמֶת, 
וְאֵין אֶחָד מֵבִין אֶת חֲבֵרוֹ.

וּמִכֹּל שֶכֵּן 
אֵלֶּה שֶהֵם בְּחִינַת חַי, 
וְאוֹהֲבִים לַעֲסוֹק בַּחוֹכְמָה,
הֵם לֹא יְכוֹלִים לְהָבִין 
אֶת בְּחִינַת הַמְּדַבֵּר (דרגה ד')
אוֹתָם אֵלֶּה שֶהֵם בַּעֲלֵי הַשָּׂגָה.


רב"ש

אמא של צומח ואמא של חי

אִשְתּוֹ שֶל דּוֹמֵם וְאִשְתּוֹ שֶל צוֹמֵחַ
http://youtu.be/6-OER58j4hg

קריינות: דן שצברג

שְנֵי שְכֵנִים שֶגָּרִים זֶה עַל יָד זֶה, 
יֵש לִפְעָמִים שֶאִשְתּוֹ שֶל בַּעַל 
שֶהוּא שַיָּיךְ לִבְחִינַת צוֹמֵחַ, 
לִבְחִינַת כָּבוֹד וּשְלִיטָה, 
נִכְנֶסֶת לְאִשְתּוֹ שֶל בַּעַל דַּרְגַּת דּוֹמֵם,
שֶאֵינוֹ מֵבִין אֶלָּא בִּבְחִינַת הַתַּאֲוָוה.

וְהִיא רוֹאָה אֵיךְ שֶהַשָּכֵן 
יוֹשֵב עִם הַמִּשְפָּחָה שֶלּוֹ 
עַל יָד הַשּוּלְחָן, 
וְאוֹכֵל עִם הַמִּשְפָּחָה, 
וְהוּא מְסַפֵּר לַמִּשְפָּחָה, 
אֵיךְ עָבַר אֶצְלוֹ סֵדֶר הַיּוֹם בָּעֲבוֹדָה, 
וְאֵיךְ הוּא נָח עַכְשָיו, 
וְנֶהֱנֶה מִזֶּה שֶהוּא יוֹשֵב וְאוֹכֵל 
בְּיַחַד עִם הַמִּשְפָּחָה.

וּכְשֶאִשְתּוֹ שֶל בְּחִינַת צוֹמֵחַ חוֹזֶרֶת לְבֵיתָהּ, 
הִיא מְחַכָּה לְבַעֲלָהּ שֶיָּבוֹא מֵהַחֲנוּת, 
לֶאֱכוֹל סְעוּדַת עֶרֶב עִם הַמִשְפָּחָה. 
אֲבָל כְּשֶהַבַּעַל בָּא הוּא אוֹמֵר:
"אֵין לִי עַכְשָיו זְמַן לֶאֱכוֹל עִמָּכֶם, 
הֱיוֹת שֶאֲנִי מוּזְמָן לְאֵיזוֹ אֲסֵיפָה לְטוֹבַת הַכְּלָל".

וְאִשְתּוֹ שוֹאֶלֶת: 
"מַדּוּעַ הַשָּכֵן שֶלְּךָ בָּא מֵהַחֲנוּת, 
וְיוֹשֵב, וְאוֹכֵל עִם הַמִּשְפָּחָה, 
וְלֹא רָץ לְשוּם מָקוֹם, 
אֶלָּא הוּא יוֹשֵב בְּנַחַת, 
וְשָׂמֵחַ עִם הַמִּשְפָּחָה. 
וְאַתָּה, אֵין לְךָ שוּם חֶשְבּוֹן 
עִם הַמִּשְפָּחָה שֶלְּךָ, 
אֶלָּא כֹּל הָרֹאש שֶלְּךָ נָתוּן לַאֲנָשִים אֲחֵרִים.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֲפִילוּ 
שֶאַתָּה מַכִּיר אוֹתָם, 
וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֵם אֶת הַזְּמַן
שֶמַּגִּיעַ לָנוּ, לַמִּשְפָּחָה שֶלָּנוּ, 
וְאַתָּה מַחְשִיב אֲחֵרִים
יוֹתֵר מֵאִיתָנוּ".

אָז הוּא מֵשִיב לָהּ:
"לַשָּכֵן אֵין לוֹ שוּם הֶרְגֵּש הַזּוּלָת, 
אֶלָּא כְּמוֹ שֶהַתַּרְנְגוֹלֶת 
הוֹלֶכֶת וּמְטַיֶּילֶת עִם הָאֶפְרוֹחִים שֶלָּהּ, 
וְדוֹאֶגֶת רַק לַיְּלָדִים שֶלָּהּ 
כְּמוֹ כֵן הַשָּכֵן שֶלָּנוּ.
וְאַתְּ רוֹצָה שֶאֲנִי אֶהֱיֶה כָּמוֹהוּ?"

וְהָאִישָה הַזֹּאת חוֹזֶרֶת לַשָּכֵן, 
וְשוֹאֶלֶת אוֹתוֹ: 
"מַדּוּעַ אַחַר הָעֲבוֹדָה, 
אַתָּה אוֹכֵל עִם הַמִּשְפָּחָה שֶלְּךָ 
וּמִתְנַהֵג כְּמוֹ תַּרְנְגוֹלֶת, 
וְאֵין אַתָּה נוֹהֵג כְּמוֹ בַּעֲלִי?"
הוּא עוֹנֶה לָהּ: 
"אֵין אֲנִי מְשוּגָע כְּמוֹ בַּעֲלֵךְ, 
לָתֵת אֶת הַזְּמַן הַיָּקָר 
שֶאֲנִי צָרִיךְ לָנוּחַ וְלִשְׂמוֹחַ 
עִם הַמִשְפָּחָה שֶלִּי, 
לְטוֹבַת אֲנָשִים אֲחֵרִים". 

וּבֵטַח שֶשְּנֵיהֶם צוֹדְקִים,
וְאַף אֶחָד אֵינוֹ מֵבִין אֶת הַשֵּנִי.

רב"ש


אשתו של דומם ואשתו של צומח

טוֹבֵעַ בַּנָּהָר 
קריינות: דן שצברג

אָדָם שֶשּׂוֹחֶה בַּנָּהָר, 
וּבְאֶמְצַע הַשְּׂחִיָּה 
הוּא מְאַבֵּד אֶת כּוֹחוֹתָיו.

וּבָא אָדָם 
הַשּׂוֹחֶה עִימוֹ בְּיַחַד, 
וְנוֹתֵן לוֹ דְּחִיפָה, 
בִּכְדֵי שֶיַּתְחִיל לִשְׂחוֹת מֵעַצְמוֹ. 

וְהָאָדָם שֶרוֹצֶה לְהַצִּילוֹ,
נוֹתֵן כַּמָּה דְּחִיפוֹת.
וְאִם הוּא רוֹאֶה,
שֶאֵינוֹ מִשְתַּתֵּף עִימוֹ, 
הוּא עוֹזֵב אוֹתוֹ וְהוֹלֵךְ.

אֶלָּא רַק בִּזְמַן שֶהוּא רוֹאֶה, 
כְּשֶנּוֹתֵן לוֹ דְּחִיפָה 
הוּא מַתְחִיל לִשְׂחוֹת בְּעַצְמוֹ,
אָז הוּא נוֹתֵן לוֹ כֹּל פַּעַם דְּחִיפוֹת, 
עַד שֶיּוֹצֵא מִכְּלַל סַכָּנָה.

מַה שֶאֵין כֵּן 
אִם לֹא מִשְתַּתֵּף עִימוֹ, 
הוּא עוֹזֵב אוֹתוֹ.


רב"ש

טובע בנהר

בֶּטֶן הַתַּרְנְגוֹלֶת
http://youtu.be/eQGpBtkZ318

אִם רוֹצִים לַעֲשוֹת מְכוֹנָה, 
שֶתִּהְיֶה תַּחֲלִיף 
לַבֶּטֶן שֶל הַתַּרְנְגוֹלֶת
שֶמְּחַמֶּמֶת בֵּיצִים 
וּמוֹלִידָה אֶפְרוֹחִים,

מְחוּיָבִים לְהָבִין הֵיטֵב מִתְחִילָה 
אֶת דַּרְכֵי הַיִּיצוּר 
וְהִתְפַּתְּחוּת הַכּוֹחוֹת שֶל הַטֶּבַע, 
הַפּוֹעֲלִים בְּתוֹךְ בֶּטֶן הַתַּרְנְגוֹלֶת.

וְאָז שֶמִּתְחַקִּים אַחֲרֵיהֶם, 
עוֹשִׂים מְכוֹנָה בְּדוֹמֶה 
לְבֶטֶן הַתַּרְנְגוֹלֶת, 
הַמּוּכְשֶרֶת לִיצוֹר 
אֶפְרוֹחִים כְּמוֹתָהּ.

בעל הסולם


The Hen's Belly
If we want to make a machine, that would be a substitute for the hen's belly that warms up eggs and gives birth to chicks, we must first understand the ways of production and development of the forces of nature, that work inside the hen's belly. And when we imitate them, we make a machine similar to the hen's belly, which is able to create chicks just like it does.
Baal HaSulam

Брюхо курицы
Если мы хотим создать аппарат, заменяющий брюхо курицы, которая высиживает яйца и выводит птенцов, то сначала нам необходимо как следует понять способы воспроизводства и принципы развития природных сил, действующих в брюхе курицы. И тогда мы имитируем их, создаем аппарат подобный брюху курицы, способный выводить птенцов подобно ей.
Бааль Сулам

בטן התרנגולת

רָצוֹן שֶל דָג


לָמָּה לָאָדָם יֵש
שְתֵּי רַגְלַיִים, 
שְתֵּי יָדַיִים, 
רֹאש, 
וְכֹל בְּנֵי הָאֵיבָרִים בַּגּוּף,

וְלַדָּג 
אֵין רַגְלַיִים 
וְאֵין יָדַיִים,
אֶלָּא מַסְפִּיק לוֹ הַגוּף וְהַפֶּה 
כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, 
לְקַיֵים אֶת הָרָצוֹן שֶלּוֹ?

כִּי הַדָּג הוּא פָּחוֹת רָצוֹן 
וְהָאָדָם הוּא יוֹתֵר רָצוֹן, 
וְעוֹצְמַת הָרָצוֹן 
הִיא הַמְחַיֶיבֶת אֶת הַמִבְנֶה.

רב מיכאל לייטמן

רצון של דג

מְלַמֵּד אוֹמָנוּת
http://youtu.be/VTHtOcROJO8

קריינות: דן שצברג

שְנֵי תַּלְמִידִים שֶנִכְנְסוּ לְאֵיזֶה אוּמָן, 
לִלְמוֹד אֵיזֶה מִקְצוֹע. 
לְתַלְמִיד אֶחָד הַמּוֹרֶה לֹא שָׂם לֵב, 
אִם הוּא עוֹבֵד בְּסֵדֶר.
וּלְהַשֵּנִי הוּא אוֹמֵר לוֹ כֹּל יוֹם
אֶת הַשְגִיאוֹת מַה שֶהוּא עוֹשֶׂה. 
הַבֵּן הַזֶה בָּא וְסִיפֵּר לְאָבִיו: 
"מַדוּעַ הַמּוֹרֶה עָלַי
הוּא צוֹעֵק כֹּל הַיּוֹם, 
שֶאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲבוֹד. 

וּלְהַשֵּנִי, 
שֶהוּא עוֹבֵד יוֹתֵר גָּרוּעַ מִמֶּנִי, 
אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שוּם דָבָר. 
בֶּטַח שֶהָאַבָּא שֶל הַשֵּנִי 
מְשַלֵּם לוֹ יוֹתֵר כֶּסֶף,
לָכֵן אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שוּם בִּיקוֹרֶת. 

לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּש מִמְךָ אַבָּא, 
שֶתִּיתֵן לוֹ גַם כֵּן יוֹתֵר כֶּסֶף, 
מִכְּפִי שֶשְאַר הַתַּלְמִידִים מְשַלְּמִים, 
אָז הַמּוֹרֶה לֹא יַגִּיד לִי חֶסְרוֹנוֹת, 
כְּמוֹ שֶלֹא אוֹמֵר בִּיקוֹרֶת 
עַל שְאַר הַתַלְמִידִים".

וְאָבִיו הָלַך וְאָמַר לַמּוֹרֶה:
"מַדוּעַ אֵין לְךָ רַחְמָנוּת עַל בְּנִי, 
הַאִם הַסִיבָּה הִיא 
בִּגְלַל שֶאֲנִי לֹא מְשַלֵּם מַשְׂכּוֹרֶת 
כּמוֹ שְאַר הָאֲנָשִים, 
לָכֵן אַתָּה מִתְנַקֵּם בִּבְנִי". 

אָז הַמְּנַהֵל אוֹמֵר לוֹ: 
"תֵּדַע לְךָ, כִּי מִכֹּל הַתַּלְמִידִים 
אֵין אֲנִי נֶהֱנֶה אֶלָּא רַק מִבִּנְךָ, 
כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶהוּא בַּעַל כִּישָרוֹן 
וְהוּא מְסוּגָל לִהְיוֹת כּוֹכָב בָּעוֹלָם, 
לָכֵן בּוֹ אֲנִי מַשְקִיעַ כּוֹחוֹת 
כִּי כְּדַאי לִי זֶה, 
הֱיוֹת שֶהַיְּגִיעָה שֶלִּי לֹא תֵּלֵך לָרִיק. 

מַה שֶאֵין כֵּן שְאַר הַתַּלְמִידִים, 
אֲנִי לוֹמֵד אִיתָם בְּאוֹפֶן כְּלָלִי, 
כִּי אֵין הֵם מוּכְשָרִים כְּמוֹ בִּנְךָ, 
לָכֵן עַל כֹּל פְּרָט וּפְרָט שֶהוּא עוֹשֶׂה 
אֲנִי נוֹתֵן לוֹ בִּיקוֹרֶת.

לָכֵן אַתָּה תּוֹעֶה בְּכֹל מַה שֶאַתָּה חוֹשֵב עָלַי, 
שֶאֲנִי כְּאִילוּ רוֹצֶה לְהַכְשִיל אֶת בִּנְךָ, 
מִטַּעַם שֶאֲנִי בְּרוֹגֶז עֲלֵיכֶם חַס וְשָלוֹם, 
מִטַּעַם מַשְׂכּוֹרֶת קְטַנָּה שֶאַתֶּם מְשַלְּמִים לִי. 

תֵּדַּע לְךָ, אִם אֲנִי לֹא רָצִיתִי לְבַיֵיש אֶתְכֶם, 
שֶאֲנִי לוֹמֵד עִם בִּנְךָ בְּחִינָם, 
תַּאֲמִין לִי שֶהָיִיתִי לוֹמֵד אִיתוֹ בְּחִינָם, 
הֶיוֹת שֶאֲנִי נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, 
וּכְדַאי לִי כֹּל הַכּוֹחוֹת שֶאֲנִי מַשְקִיעַ בּוֹ".

רב"ש

מלמד אומנות

הַמִּקְצוֹעַ הָרוּחָנִי


הָאָדָם שֶׁמַּתְחִיל אֶת הַדֶּרֶךְ
הוּא לֹא יוֹדֵעַ וְלֹא יָכוֹל לָדַעַת
בְּאֵיזֶה מַצָּבִים הוּא נִמְצָא.
הוּא כְּמוֹ תִּינוֹק, 
שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה עוֹלָם 
הוּא נוֹלָד.

אֶלָּא הוּא לוֹמֵד 
וּמֵהַלִימוּד הוּא לְאַט לְאַט 
כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן שֶגָּדֵל,
מְקַבֵּל כֹּל מִינֵי הַבְחָנוֹת, 
שֶׁנֶּאֱסָפוֹת בּוֹ לְעוֹלָם פְּנִימִי. 

כְּמוֹ שֶׁלּוֹמְדִים כֹּל מִקְצוֹעַ.
אָדָם שֶׁבָּא לִלְמוֹד נַגָּרוּת, 
הוּא לֹא יוֹדֵעַ מַהוּ הַמִּקְצוֹעַ הַזֶּה.
אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ:
"זֶה עֵץ".

מַרְאִים לוֹ שֶׁהָעֵץ הַזֶּה 
צָרִיךְ לַחֲתוֹך 
כָּכָה אוֹ כָּךְ,
לְהַדְבִּיק בְּצוּרָה כָּזֹאת 
אוֹ בְּצוּרָה אַחֶרֶת. 
אֵיזֶה כֵּלִים יֵשׁ לוֹ לַעֲבוֹדָה,
אֵיזֶה דֶּבֶק לְהַדְבִּיק,
וּבְאֵיזֶה מַסְמְרִים 
אַחַר כָּךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ. 

הוּא לוֹמֵד אֶת הַחוֹמֶר,
מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת 
עִם הַחוֹמֶר הַזֶּה, 
אֵיךְ הוּא מֵגִיב. 
וְהוּא מַתְחִיל לְקַבֵּל בִּפְנִים 
כֹּל מִינֵי הִתְפַּעֲלוּיּוֹת - הִתְרַשְּׁמוּיּוֹת, 
מֵהַחוֹמֶר שֶׁהוּא עוֹבֵד עִימוֹ.

אוֹתוֹ דָּבָר בַּלִימוּד הָרוּחָנִי. 
אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים עִם "עַצְמִי",
כֹּל אֶחָד עִם עַצְמוֹ, 
כְּדֵי לְהַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ, 
אֵיךְ הוּא מֵגִיב 
וְעַל מַה הוּא מֵגִיב. 

מַה הַתְּגוּבוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלּוֹ
וְאֵיךְ הוּא יָכוֹל אוּלַי 
לְשַנּוֹת אֶת הַתְּגוּבוֹת שֶׁלּוֹ 
וְלִשְׁלּוֹט עֲלֵיהֶן,
וְאֵיךְ הֵן שׁוֹלְטוֹת עָלָיו.

בְּמַה הַחֶבְרָה יְכוֹלָה לַעֲזוֹר לוֹ.
כְּלַפֵּי מִי הוּא צָרִיךְ 
לְשַנּוֹת אֶת הַתְּגוּבוֹת.
לְמִי לְהִדַּמּוֹת,
מִמִּי לְהִתְרַחֵק,
כְּדֵי שֶׁלֹּא לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ 
אֶת הַצּוּרוֹת שֶׁלּוֹ. 

אֵיךְ לְהִתְקַדֵּם לִקְרַאת 
הַצוּרָה הָאִידֵיאָלִית,
וּמַהִי אוֹתָה צוּרָה אִידֵיאָלִית
שֶׁאָז הוּא יִקָּרֵא "אָדָם".
 
לָכֵן הַלִימוּד הָרוּחָנִי 
נִקְרָא "הַשְׂכָּלָה צוּרָתִית", 
כִּי הָאָדָם לוֹמֵד בּוֹ
אֵיךְ לְקַבֵּל עַל הַחוֹמֶר שֶׁלּוֹ
אֶת צוּרוֹת הַהַשְׁפָּעָה.


רב מיכאל לייטמן

המקצוע הרוחני

בַּעַל מִקְצוֹעַ טוֹב
קריינות: דן שצברג

נָהוּג בְּכֹל הָעוֹלָם, 
שֶׁמִּי שֶׁהוּא אוּמָן, 
לֹא טוֹב כְּשֶׁהוּא בָּא 
בֵּין בַּעֲלֵי מְלָאכָה לֹא טוֹבִים
וְלוֹמֵד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. 

לְמָשָׁל סַנְדְּלָר 
שֶׁהוּא בַּעַל מִקְצוֹעַ, 
אִם הוּא בָּא בֵּין סַנְדְּלָרִים, 
שֶׁאֵינָם בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ, 
אֲזַי הֵם נוֹתְנִים לוֹ לְהָבִין, 
שֶׁלֹּא כְּדַאי לַעֲשׂוֹת סַנְדָּל טוֹב, 
וְלֹא כְּדַאי לַעֲשׂוֹת מִנְעָל טוֹב וְיָפֶה.
אֶלָּא "תַּעֲשֶׂה אֵיךְ שֶׁיּוֹצֵא". 

אוֹ חַיָּיט, 
אִם הוּא בַּעַל מִקְצוֹעַ, 
אֲזַי כְּשֶׁהוּא בְּחֶבְרַת חַיָּיטִים, 
שֶׁאֵינָם בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ, 
אֲזַי הֵם נוֹתְנִים לוֹ לְהָבִין, 
שֶׁלֹּא כְּדַאי לְהִתְאַמֵּץ וְלָתֵת יְגִיעָה וְעָמָל 
שֶהַמַּלְבּוּש יִהְיֶה נָקִי וּמְסוּדָר, 
וְשֶׁיְּהֵא מוּתְאָם לְבַעַל הַבַּיִת. 

לָכֵן הוּא צָרִיךְ לְהִיזָּהֵר, 
שֶׁלֹּא לָבוֹא בְּמַגָּע עִימָהֶם.

מַה שֶׁאֵין כֵּן מִי שֶׁהוּא בַּנַּאי, 
כְּשֶׁיָּבוֹא בְּחֶבְרַת חַיָּיטִים, 
אֵין הוּא יָכוֹל לִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, 
מִשּׁוּם שֶׁאֵין כֹּל קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם. 
מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּאוֹתוֹ מִקְצוֹעַ, 
אֲזַי כֹּל אֶחָד צָרִיךְ לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, 
שֶׁיָּבוֹא בְּמַגָּע רַק עִם אֲנָשִׁים טְהוֹרֵי לֵב.


רב"ש

בעל מקצוע טוב

בַּפַּרְדֵס הַגָּדוֹל 


מֶלֶך לָקַח פִּתְאוֹם 
אֶת בְּנוֹ חֲבִיבוֹ, 
וְהֶעֱמִידָהוּ בַּפַּרְדֵס הַגָּדוֹל 
וְהַמּוּפְלָא שֶלוֹ, 

וְכֵיוָן שֶפָּתַח בֶּן הַמֶּלֶך אֶת עֵינָיו, 
לֹא הִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם עוֹמְדוֹ כְּלָל, 
כִּי מֵרוֹב הָאוֹר שֶבַּפַּרְדֵס, 
נִמְשַךְ רְאִיַית עֵינָיו לַמֶּרְחַקִּים, 
הַרְחֵק מִמֶּנּוּ, 
כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב,

וְכֹל אוֹר עֵינָיו 
נָתַן עַל הַבִּנְיָינִים 
וְעַל הַהֵיכָלוֹת 
שֶבָּרָחוֹק מִמֶּנּוּ 
בְּצַד מַעֲרָב,

וְהָיָה הוֹלֵך 
יָמִים וְחוֹדָשִים, 
מְטַיֵיל וּמִתְפַּלֵּא 
מֵרוֹב הַתִּפְאֶרֶת וְהַיָּקָר 
שֶרוֹאֶה בְּצַד מַעֲרָב, 
שֶהוּא נוֹכַח עֵינָיו.
כַּעֲבוֹר מִסְפַּר חוֹדָשִים, 
שָקְטָה רוּחוֹ 
וְנִתְמַלְּאָה תַּאֲוָותוֹ, 
וְשָׂבַע מֵהַהִסְתַּכְּלוּת בְּצַד מַעֲרָב, 
יִישֵב אֶת עַצְמוֹ וְחָשַב:
"מַה נִמְצָא בְּכֹל הַדֶּרֶך שֶעָבַרְתִּי?" 

הָפַך פָּנָיו לְצַד מִזְרָח, 
הוּא הַצַּד 
שֶדֶּרֶך שָם נִכְנַס, 
וְהוּא נִרְעַש.

כִּי כֹּל הַחֶמְדָה וְכֹל הַיּוֹפִי, 
הָיָה בְּסָמוּך אֵלָיו, 
וְאֵינוֹ מֵבִין אֶת עַצְמוֹ 
עַל אֲשֶר לֹא הִרְגִּיש כְּלָל 
בְּכֹל זֶה עַד עַתָּה,
וְהָיָה דָּבוּק רַק בָּאוֹר 
הַמֵּאִיר כְּלַפֵּי מַעֲרָב.

מִנִי אָז וָהָלְאָה 
הָיָה דָּבוּק בָּאוֹר 
הַמֵּאִיר פְּנֵי מִזְרָח, 
וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְטַיֵיל 
לְצַד מִזְרָח, 
עַד שֶהִגִּיעַ מַמָּש 
לְשַעַר הַכְּנִיסָה.


בעל הסולם

בפרדס הגדול

סִיכָּה בָּעַיִן


אָדָם הוֹלֵךְ עִם יֶלֶד קָטָן בָּרְחוֹב, 
וְהַיֶּלֶד בּוֹכֶה בִּבְכִיּוֹת אֲיוּמוֹת.  

וְכֹל אֲנָשִים שֶבָּרְחוֹב מִסְתַּכְּלִים עַל הָאָב,
אֵיזֶה מִן אַכְזָרִיּוּת נִמְצֵאת בְּאָדָם זֶה, 
שֶהוּא יָכוֹל לִשְמוֹעַ בְּקוֹל בְּכִיּוֹתָיו
וְאֵינוֹ שָׂם לֵב לְכֹל זֶה. 

לָאֲנָשִים בָּרְחוֹב
הַיֶּלֶד מְעוֹרֵר רַחֲמִים עִם בְּכִיּוֹתָיו, 
וְלָאָדָם הָזֶה, שֶהוּא אָבִיו, אֵינוֹ כָּךְ. 
הֲלֹא יֵש כְּלָל, "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים".

וְהִנֵּה לְקוֹל בְּכִיּוֹת הַיֶּלֶד, 
הָלְכוּ אֲנָשִים אֶל אָבִיו וְשָאֲלוּ, 
אֵיפוֹא הָרַחְמָנוּת שֶל אָבִיו. 

אָז אָבִיו הֵשִיב לָהֶם: 
"וּמָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, 
שֶבְּנִי, מַחְמַד נַפְשִי, 
שֶאֲנִי שוֹמֵר עָלָיו כְּבָבַת עֵינִי, 
דּוֹרֵש מִמֶּנִּי, שֶאֲנִי אֶתֵּן לוֹ סִיכָּה,
לִדְקוֹר אֶת עֵינָיו, 
מִסִּיבַּת שֶמְּגָרֵד לוֹ בָּעֵינַיִם. 

הַאִם בְּזֶה שֶאֲנִי לֹא מְמַלֵּא אֶת מִשְאֲלוֹתָיו, 
אֲנִי נִקְרָא "אַכְזָר". 
אוֹ מִטַּעַם רַחְמָנוּת עָלָיו, 
אֲנִי לֹא אֶתֵּן לוֹ, שֶיִּדְקוֹר אֶת עֵינָיו, 
וְיִשָּאֵר סִימָא וְעִיוֵּר לְעוֹלָמִים."


רב"ש

סיכה בעין

אַהֲבָה שֶׁל אָב לִבְנוֹ
קריינות: דן שצברג

אָב "מִצְטַמְצֵם"
לְהַרְאוֹת לִבְנוֹ יַקִּירוֹ הַקָּטָן, 
פָּנִים שֶׁל צַעַר
וּפָנִים שֶׁל נַחַת,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ 
לֹא מִן הַצַּעַר 
וְלֹא מִן הַנַּחַת כְּלוּם, 

אֶלָּא עוֹשֶׂה זֹאת רַק 
לְהַפְעִיל אֶת בְּנוֹ הֶחָבִיב 
וּלְהַרְחִיב הֲבָנָתוֹ
בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִימוֹ. 

וְרַק אַחַר שֶׁיִּגְדַּל הַבֵּן, 
יַשְׂכִּיל וְיֵדַע 
שֶׁכֹּל מַה שֶׁעָשָׂה אָבִיו, 
לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם מַמָּשִיּוּת יוֹתֵר 
אֶלָּא רַק בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִימוֹ.


בעל הסולם

אהבה של אב לבנו

דַּעַת מִיעוּט

 
הַדֵּעוֹת 
הַיּוֹתֵר מְפוּתָחוֹת 
וְהַיּוֹתֵר אֲמִיתִיּוֹת,
לְעוֹלָם אֵינָן נִמְצָאוֹת
בִּרְשוּת הָרַבִּים 
הַשּׁוֹלְטִים.

אֶלָּא דַּוְקָא 
בִּרְשוּת הַחַלָּשִׁים בְּיוֹתֵר,
דַּוְקָא בַּמִּיעוּט 
שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר לָעֵינַיִים. 

כִּי כֹּל חוֹכְמָה 
וְכֹל יְקָר - 
דַּרְכָּהּ לָבוֹא לָעוֹלָם 
בְּכַמּוּת מוּעָטָה. 

לְפִיכָךְ נַעֲשֵׂינוּ מוּזְהָרִים 
לִשְמוֹר עַל הַדֵּיעוֹת 
שֶׁל כֹּל הַיְּחִידִים, 
מִשּׁוּם חוּלְשַׁת הַיְּכוֹלֶת 
שֶׁל הָרוֹב הַשּׁוֹלֵט, 
לְבָרֵר בֵּינֵיהֶם.


בעל הסולם

דעת המיעוט

אֱמֶת וָשֶׁקֶר
קריינות: דן שצברג

כְּלָל יָדוּעַ הוּא, 
שֶׁדָּבָר קָטָן אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת, 
מַה שֶׁאִם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל, 
יוֹתֵר קַל לִרְאוֹת.

לָכֵן, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בִּמְעַט שְׁקָרִים, 
אֵין הוּא מְסוּגָּל לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת, 
אֵיךְ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר. 
אֶלָּא הוּא אוֹמֵר, 
שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת. 
וְאֵין לְךָ שֶׁקֶר גָּדוֹל מִזֶּה. 

וְהַטַּעַם הוּא, 
מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ כֹּל כָּךְ שְׁקָרִים, 
שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי.

מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּזְּמַן שֶׁהָאָדָם 
רָכַשׁ לוֹ הַרְבֵּה שְׁקָרִים, 
נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר כְּבָר נִתְגַּדֵּל אֶצְלוֹ בְּשִׁיעוּר, 
שֶׁאִם רוֹצֶה לִרְאוֹת, 
כְּבָר זֶה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִרְאוֹת.

נִמְצָא שֶׁעַכְשָׁיו, 
בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַשֶּׁקֶר, 
שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל שֶׁקֶר,
אֲזַי הוּא רוֹאֶה אֶת מַצָּבוֹ הָאֲמִיתִי. 
הַיְינוּ, שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאֱמֶת בְּנַפְשׁוֹ, 
אֵיךְ לַעֲלוֹת עַל הַמְּסִילָה הַנְּכוֹנָה.

נִמְצָא שֶׁנְּקוּדַת הָאֱמֶת הַזֹּאת, 
שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁקֶר, 
הִיא הָאֶמְצָעִי בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר. 
וְזֶהוּ הַגֶּשֶׁר הַמְקַשֵּׁר בֵּין הָאֱמֶת לַשֶּׁקֶר. 
כִּי הַנְּקוּדָה הַזּוֹ הִיא הַסּוֹף שֶׁל הַשֶּׁקֶר, 
וּמִכָּאן וְאֵילָךְ מַתְחִילָה דֶּרֶך הָאֱמֶת.


רב"ש

אמת ושקר

דָּבָר וְהִיפּוּכוֹ 


יָדוּעַ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר מִתְגַּלֶּה 
בְּצוּרָתוֹ הָאֲמִיתִית, 
אֶלָּא רַק בְּדָבָר וְהִיפּוּכוֹ, 
כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ. 

זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁכֹּל דָּבָר מַרְאֶה עַל חֲבֵרוֹ, 
שֶׁדַּוְקָא עַל יְדֵי דָּבָר וְהִיפּוּכוֹ, 
אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת מְצִיאוּתוֹ הָאֲמִיתִי 
שֶׁל הַמּוּשָּׂג הַנֶּגְדִּי. 

וּמִשּׁוּם זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת הַדָּבָר 
בְּתַכְלִית הַבְּהִירוּת, 
אִם אֵין לוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּקְבִּילוֹ. 

לְדוּגְמָא, אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ וְלוֹמַר, 
שֶׁהַדָּבָר הוּא טוֹב, 
אִם אֵין כְּנֶגְדּוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּרְאֶה עַל רַע. 

וּכְמוֹ כֵן -
מַר וּמָתוֹק, 
שִׂנְאָה וְאַהֲבָה,
רַעֲבוֹן וּשְׂבִיעָה, 
צִימָאוֹן וּרְוָויָה, 
פֵּירוּד וּדְבֵיקוּת.


בעל הסולם

דבר והיפוכו

מָשָל עַל בֵּן הֶעָשִיר בַּמַּרְתֵּף 
קריינות: דן שצברג

לְעָשִיר גָדוֹל
הָיָה בֵּן יָחִיד 
רַךְ בַּשָנִים.

וַיְהִי הַיוֹם
וְהֶעָשִיר נֶאֱלַץ הָיָה
לִנְסוֹעַ לְמֶרְחַקִּים
לִתְקוּפָה שֶל שָנִים רַבּוֹת.
וְיָרֵא הֶעָשִיר
שֶמָּא בְּנוֹ 
יְפַזֵּר אֶת רְכוּשוֹ 
בְּעִנְיָין רַע.

עַל כֵּן הִתְחַכֵּם, 
וְהֶחְלִיף אֶת רְכוּשוֹ 
בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת
וּמַרְגָלִיוֹת וּבְזָהָב.

וְכֵן בָּנָה מַרְתֵּף גָדוֹל
עָמוֹק בָּאֲדָמָה, 
וְהִטְמִין בּוֹ אֶת כֹּל הַזְהָבִים 
וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְהַמַּרְגָלִיוֹת, 
וְגַם אֶת בְּנוֹ הִכְנִיס שָם.

וַיִּקְרָא לַעֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים לוֹ, 
וּפָקַד עֲלֵיהֶם שֶיִשְמְרוּ אֶת בְּנוֹ 
שֶלֹא יֵצֵא מִן הַמַּרְתֵּף, 
עַד מְלֹאת לוֹ עֶשְׂרִים שָנָה. 

וּבְכֹל יוֹם יוֹרִידוּ לוֹ 
מִכֹּל מַאֲכָל וּמַשְקֶה, 
אַך בְּשוּם אוֹפֶן 
שֶלֹא יוֹרִידוּ לוֹ 
אֵש וְנֵרוֹת.

וְשֶיִבְדְּקוּ אֶת הַקִּירוֹת
מִכֹּל סֶדֶק 
שֶלֹּא יִפְּלוּ שָם 
קַרְנֵי הַשֶּמֶש. 

וּלְמַעַן בְּרִיאוּתוֹ
יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִן הַמַּרְתֵּף בְּכֹל יוֹם
לְמֶשֶך שָעָה אַחַת 
וִיטַיְילוּ אִיתוֹ בְּחוּצוֹת הָעִיר, 
אֲבָל בִּשְמִירָה מְעוּלָה
שֶלֹּא יִבְרַח,

וּכְשֶיִּמְלְאוּ לוֹ עֶשְׂרִים שָנָה,
אָז תִּתְּנוּ לוֹ נֵרוֹת
וְתִפְתְּחוּ לוֹ חַלּוֹן
וְתָנִיחוּ לוֹ לָצֵאת.

מוּבָן שֶצַּעֲרוֹ שֶל הַבֵּן
הָיָה עַד אֵין קֵץ, 
וּמִכֹּל שֶכֵּן בְּעֵת שֶטִיֵיל בַּחוּץ, 
וְרָאָה שֶכֹּל הַנְּעָרִים 
אוֹכְלִים וְשוֹתִים וּשְׂמֵחִים בַּחוּצוֹת, 
בְּלִי שְמִירָה וּבְלִי זְמַן קָצוּב,

וְהוּא נָתוּן בְּבֵית כֶּלֶא, 
וְרִגְעֵי אוֹרָה סְפוּרִים לוֹ,

וְאִם הָיָה מְנַסֶּה לִבְרוֹחַ 
מַכִּים אוֹתוֹ בְּלִי חֶמְלָה.

וְיוֹתֵר הוּא נִדְאַב וְנִדְכָּא 
בְּשֹמְעוֹ שֶאָבִיו בְּעַצְמוֹ 
הֵסֵב לוֹ כֹּל הַיָּגוֹן הַזֶּה, 
כִּי הֵמָּה עַבְדֵי אָבִיו 
עוֹשִׂים פְּקוּדַת אָבִיו.

כַּמוּבָן שֶחוֹשֵב, 
שֶאָבִיו הוּא הָאַכְזָר הַגָּדוֹל 
מִכֹּל הָאַכְזָרִים הַקַּדְמוֹנִים, 
כִּי מִי שָמַע כָּזֹאת.

בַּיּוֹם שֶמָּלְאוּ לו עֶשְׂרִים שָנָה, 
שִלְשְלוּ הָעֲבָדִים אֵלָיו 
נֵר אֶחָד כְּמִצְוַת אָבִיו, 

לָקַח הַנַּעַר אֶת הַנֵּר
וְהִתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל מִסְּבִיבוֹ, 
וְהִנֵּה מַה הוּא רוֹאֶה, 
שַׂקִּים מְלֵאִים זָהָב 
וְכֹל סְגוּלוֹת מְלָכִים.

רַק אָז הֵבִין אֶת אָבִיו,
שֶהוּא רַחֲמָן אֲמִיתִי, 
וְכֹל מַה שֶטָרַח לֹא טָרַח 
אֶלָּא בִּשְבִיל טוֹבָתוֹ,

וּמִיַּד הֵבִין שֶבְּוַדַּאי 
הָעֲבָדִים ¬יָנִיחוּ לוֹ 
לָצֵאת חוֹפְשִי מֵהַמַרְתֵף.

וְכֵן עָשָׂה, 
יָצָא מֵהַמַּרְתֵּף, 
וּכְבָר אֵין שְמִירָה, 
אֵין עֲבָדִים אַכְזָרִיִים, 
אֶלָּא הוּא עָשִיר נַעֲלֶה 
עַל כֹּל עֲשִירֵי אָרֶץ.

וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת 
אֵין כָּאן חִידוּש וְלֹא כְלוּם, 
כִּי מִלְכַתְחִילָה כְּבָר הִתְגָלָּה הַדָּבָר, 
שֶעָשִיר גָּדוֹל הָיָה כֹּל יָמָיו, 
אָמְנָם לְפִי הָרֶגֶש 
הוּא הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן, 
הַמְּדוּכָּא בִּשְאוֹל תַּחְתִּית כֹּל יָמָיו, 

וְעַתָּה בְּרֶגַע אֶחָד 
הִתְעַשֵּר בְּהוֹן עָצוּם, 
וְעָלָה מִבּוֹר עָמוֹק 
לְמַעֲמָד רָם וְנִישָׂא.


בעל הסולם

משל על בן העשיר במרתף

חֲמִישָׁה חוּשִׁים


חוּשׁ הָרְאִיָּה, 
מַצִּיעַ לָנוּ רַק צְלָלִים 
מִן הַמַּהוּת הַנִּרְאֵית, 
בְּעֵרֶךְ הִתְרַשְּמוּתָם מוּל הָאוֹר. 

וְחוּשׁ הַשְּׁמִיעָה, 
הוּא רַק כּוֹחַ הַכָּאָה 
שֶׁל אֵיזֶה מַהוּת בַּאֲוִיר. 
וַאֲוִיר הַנִּדְחָה מִכּוֹחוֹ, 
מַכֶּה עַל הַתּוֹף שֶׁבְּאוֹזְנֵינוּ. 
וְאָנוּ שׁוֹמְעִים 
שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה מַהוּת בְּקִרְבָתֵנוּ. 

וְחוּשׁ הָרֵיחַ, 
הוּא רַק אֲוִיר יוֹצֵא מֵהַמַּהוּת 
וּמַכֶּה עַל עֲצַבֵּי הָרֵיחַ שֶׁלָּנוּ, 
וְאָנוּ מְרִיחִים. 

וְכֵן הַטַּעַם, 
הוּא רַק תּוֹלָדָה 
מִנְּגִיעַת אֵיזֶה מַהוּת 
בַּעֲצַבֵּי הַטַּעַם שֶׁלָּנוּ.


הֲרֵי שֶׁכָּל ד' הַחוּשִׁים הָאֵלּוּ 
אֵינָם מַצִּיעִים לָנוּ 
רַק גִילוּיָם שֶׁל הַפְּעוּלוֹת 
הַמְסוֹבְבוֹת מֵאֵיזוֹ מַהוּת, 
וְלֹא כְּלוּם מִן מַהוּת עָצְמָה.

וַאֲפִילוּ חוּשׁ הַמִישׁוּשׁ, 
שֶׁהוּא הֶחָזָק מֵהַחוּשִׁים, 
הַמַּבְדִּיל בֵּין חָם לְקַר 
וּבֵין מוּצָק לָרַךְ, 
הֲרֵי כָּל אֵלּוּ אֵינָם, 
אֶלָּא גִילוּי פְּעוּלוֹת 
שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּהוּת, 
וְהֵמָּה רַק מִקְרִים שֶׁל הַמַּהוּת,

כִּי הַחַם אֶפְשָׁר לְקַרְרוֹ, 
וְהַקַּר אֶפְשָׁר לְחַמְּמוֹ, 
וְהַמּוּצָק אֶפְשָׁר לְהָפֵּךְ 
בִּמְלֵאכֶת הַכִימְיָה לְנוֹזְלִים, 
וְהַנּוֹזְלִים לַאֲוִירִים, 
דְּהַיְנוּ רַק גָּאזִים, 
שֶׁכְּבָר פָּקַע לְגַמְרֵי מִמֶּנּוּ 
כָּל הֶבְחֵן מְה' הַחוּשִׁים, 

וְעִם כָּל זֶה 
עוֹד הַמַּהוּת קַיֶּימֶת בּוֹ, 
שֶׁהֲרֵי אַתָּה יָכוֹל שׁוּב 
לְהַפֵּךְ אֶת הָאֲוִירִים לְנוֹזְלִים
וְהַנּוֹזְלִים לְמוּצָק. 

הֲרֵי בְּעָלִיל לְעֵינֶיךָ, 
שֶׁה' הַחוּשִׁים 
לֹא יְגַלּוּ לָנוּ שׁוּם מַהוּת, 
אֶלָּא רַק מִקְרִים 
וְגִילוּי פְּעוּלוֹת מִן הַמַהוּת. 

וְנוֹדַע, שֶׁכָּל מַה 
שֶׁאֵינוֹ בָּא אֵלֵינוּ בְּמוּחָש 
אֵינוֹ בָּא גַּם בַּדִּמְיוֹן שֶׁלָּנוּ, 
וּמַה שֶׁלֹּא יָבוֹא בַּדִּמְיוֹן 
לֹא יָבוֹא לְעוֹלָם בַּמַּחֲשָׁבָה, 
וְאֵין לָנוּ דֶּרֶךְ אֵיךְ לְהִשְׂכִּיל אוֹתוֹ.

הֲרֵי שֶׁאֵין לַמַּחֲשָׁבָה 
תְּפִיסָה כְּלַל בַּמַּהוּת. 
וְלֹא עוֹד, 
אֶלָּא אֲפִילוּ מַהוּתֵנוּ עַצְמֵנוּ,
לֹא נוֹדַע לָנוּ מַה הִיא. 


בעל הסולם

חמישה חושים

תְּפִיסַת הַמְּצִיאוּת
קריינות: דן שצברג

בְּחוּשׁ הָרְאִיָּה שֶׁלָּנוּ, 
שֶׁאָנוּ רוֹאִים לְפָנֵינוּ 
עוֹלָם גָּדוֹל עֲנָקִי, 
וְכֹל מְלוֹאוֹ הַנֶּהְדָּר. 

הֲרֵי בֶּאֱמֶת 
אֵין אָנוּ רוֹאִים כֹּל זֶה 
אֶלָּא רַק 
בִּפְנִימִיּוּתֵנוּ עַצְמָה,

כְּלוֹמַר, בַּמּוֹחַ הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּנוּ, 
יֵשׁ שָמָּה כְּעֵין מְכוֹנָה פוֹטוֹגְרָאפִית 
הַמְצַיֶּירֶת לָנוּ שָמָּה 
כֹּל הַנִּרְאֶה לָנוּ, 
וְלֹא כְּלוּם מִחוּץ לָנוּ. 

בעל הסולם

תפיסת המציאות

חֵירוּת הָרָצוֹן שֶלִי
http://youtu.be/nPbaiNRZQcU
 
אֲנִי יוֹשֵב, 
אֲנִי מִתְלַבֵּש, 
אֲנִי שָׂח, 
אֲנִי אוֹכֵל. 

כֹּל זֹאת - 
לֹא מִשוּם שֶאֲנִי 
רוֹצֶה לָשֶבֶת כָּךְ, 
וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּש כָּךְ, 
וּלְדַבֵּר כָּךְ, 
וְלֶאֱכוֹל כָּךְ. 

אֶלָּא מִכֵּיוָון 
שֶאֲחֵרִים רוֹצִים, 
שֶאֵשֵב וְאֶתְלַבֵּש 
וַאֲדַבֵּר וְאוֹכַל 
בְּצוּרָה זוֹ. 

כֹּל זֶה לְפִי 
רְצוֹנָם וְטַעֲמָם 
שֶל הַחֶבְרָה, 
וְלֹא רְצוֹנִי הַחוֹפְשִי.






יֶתֶר עַל כֵּן, 
אֲנִי עוֹשֶה כֹּל אֵלֶה 
עַל פִּי רוֹב בְּנִיגוּד לִרְצוֹנִי, 
כִּי יוֹתֵר נוֹחַ לִי 
לְהִתְנַהֵג בְּפַשְטוּת
בְּלִי שוּם עוֹל,

אֶלָּא שֶאֲנִי מְשוּעַבָּד 
בְּכֹל תְּנוּעוֹתַיי, 
וְאָסוּר בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל, 
בִּטְעָמִים וְנִימוּסִים 
שֶל אֲחֵרִים, 
שֶהֵם הַחֶבְרָה.

אִם כֵּן 
אִמְרוּ נָא לִי, 
הֵיכָן חֵירוּת הָרָצוֹן שֶלִי?

בעל הסולם

My Freedom of Will
I sit, I dress, I speak, I eat. I do all these Not because I Want to sit that way,
And I want to dress that way,And talk that way, And eat that way,
But because Others want me, To sit and dress, And talk, and eat That way.
It all follows The desire and fancy Of society, Not my own free will.
Furthermore, In most cases, I do all these Against my will,
For I would be a lot more comfortable Behaving simply, Without any burden,
But I am chained With iron shackles, In all my movements,
To the fancies and manners Of others, Which make up the society.
So You tell me, Where is my freedom of will?
Baal HaSulam

חירות הרצון שלי

מִי אֲנִי? 
http://youtu.be/xm4aQLF8nY8

אֲנִי מַרְגִּיש וְיוֹדֵעַ,
שֶאֲנִי תּוֹפֵס 
מָקוֹם בָּעוֹלָם, 

וַאֲנִי מוּצָק, 
וַאֲנִי חָם, 
וַאֲנִי חוֹשֵב, 
וְכַדוֹמֶה 
מִגִילוּי פְּעוּלוֹת מַהוּתִי,

אֲבָל אִם תִּשְאָלֵנִי 
מַה מַהוּתִי עַצְמִי, 
שֶכֹּל אֵלּוּ הַגִילוּיִים
נִמְשָכִים מִמֶּנּוּ, 
אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לְהַשִיב לְךָ. 

בעל הסולם


?Who Am I

I feel and I know
That I take up space
,In the world

,And that I am solid
,And warm
,And that I think
And other such manifestations
,Of the operations of my essence

But if you ask me
,About my own essence
,From which all these manifestations stem
.I do not know what to reply to you

Baal HaSulam

?Кто я

,Я чувствую и знаю
что я занимаю
,место в мире

,и я твердый
,и я горячий
,и я думаю
,и тому подобное
,вследствие раскрытия действий моей сути

но если спросите меня
,какова моя суть
из которой исходят
,все эти раскрытия
.я не знаю, что вам ответить

Бааль Сулам

מי אני

אֵש הָאַהֲבָה


כֹּל מַתָּנָה שֶנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ
הוּא כְּמוֹ כַּדּוּר 
שֶעוֹשֶׂה חָלָל בְּאֶבֶן, 

הֲגַם שֶהַכַּדּוּר הָרִאשוֹן 
אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּאֶבֶן 
אֶלָּא שְׂרִיטָה בְּעָלְמָא, 
אֲבָל הַכַּדּוּר הַשֵּנִי 
כְּשֶפּוֹגֵעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם 
כְּבָר עוֹשֶׂה חָרִיץ, 
וְהַשְּלִישִי עוֹשֶׂה נֶקֶב.

וְעַל יְדֵי הַכַּדּוּרִים 
שֶהוּא מַרְבֶּה לִקְלוֹעַ 
אֲזַי הַנֶּקֶב מִתְפַּתֵּחַ 
וְנַעֲשֶׂה מְקוֹם חָלָל 
בְּלֵב הָאֶבֶן שֶל חֲבֵרוֹ, 
שֶבּוֹ מִתְקַבְּצִים כֹּל הַמַּתָּנוֹת, 

וּמִכֹּל מַתָּנָה וּמַתָּנָה 
נַעֲשֶׂה נִיצוֹצֵי אַהֲבָה, 
עַד שֶמִּתְקַבְּצִים 
כֹּל נִיצוֹצֵי הָאַהֲבָה 
בַּחֲלַל לֵב הָאֶבֶן 
וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה שַלְהֶבֶת.

כִּי הַהֶבְדֵּל בֵּין נִיצוֹץ לְשַלְהֶבֶת 
הוּא בַּזֶּה, 
כִּי בְּמָקוֹם שֶיֵּש אַהֲבָה 
יֵש שָם גִּילוּי לַחוּץ, ¬¬
הַיְינוּ גִּילוּי לְכֹל הָעַמִּים 
שֶאֵש הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת בּוֹ. 

וְאֵש הָאַהֲבָה 
שׂוֹרֶפֶת אֶת כֹּל הַפְּשָעִים 
שֶפּוֹגְשִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.


רב"ש

אש האהבה

מַצְפֵּן בְּלֵב יָם
 

אָדָם עִם נְקוּדָה שֶבַּלֵּב 
הוּא כְּמוֹ אוֹנִיָּה בַּיָּם.
הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְאָן לִפְנוֹת, 
אֵין שוּם סִימָנִים.
 

רַק אִם מִתְחַבֵּר 
עִם הַחֲבֵרִים, 
אָז הַחִיבּוּר אִיתָם 
הוּא כְּמוֹ מַצְפֵּן, 
שֶמַּרְאֶה לוֹ לְאֵיזֶה כִּיווּן 
הוּא צָרִיך לְהִתְקַדֵּם. 


רב מיכאל לייטמן

מצפן בלב ים

הספר הזה הוא לא ספר,
אלא הוא קשר חי
בתוך ההבנה שלך,
בתוך ההרגשה שלך,

הוא הדו שיח שלך,
עם המערכת המתוקנת,
שאתה הולך ומתקדם אליה,
ונכלל בה יותר ויותר.

Halev Mevin Channel

Popular tracks